הסייפן מוערך כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש בתחילת שנות ה- 2000 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ, אף כי הוא נצפה כאן בחודשי הנדידה והחורף. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הסייפן כמין ב"סיכון נמוך" (NT), בגלל שבתחילת שנות ה- 2000 נרשמו עדיין ניסיונות קינון של המין (ובשל האופי הספורדי והלא-רציף שאפיין את הקינון של הסייפנים בארץ והאוכלוסייה בגבול התפוצה העולמית שלה, הוא לא הוכר אז כ"מין ב"סכנת הכחדה חמורה").

בתי גידול	בריכות מלח, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בריכות מלח, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, גדה חשופה \ עשבונית
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	במים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

חופמאי גדול בעל מראה יחודי. בולט בניגוד של צבעי השחור - לבן של לבושו ובמקורו השחור המעוקל כלפי מעלה.
הסייפן מחבב אזורי ביצה וגדות נהרות ואגמים. נמצא גם בלגונות בחוף ובשדות מוצפים.
רגליו הארוכות של הסייפן משמשות אותו במים הרדודים, בהם הוא מהלך או שוחה, ובתנועות "קציר" מצד לצד אוסף חסרי חוליות בעזרת מקורו המשוכלל.

במאה ה- 19 הוזכר כעוף יציב בארץ על ידי טריסטרם. עדות ראשונה לקינון נרשמה בבריכות המלח בעתלית ב- 1961. במהלך שנות ה- 1970 וה- 1980 נרשמו 1 - 20 ניסיונות קינון מדי שנה בעמקים הצפוניים ובמישור החוף, מרביתם הסתיימו בכישלונות, ככל הנראה בעיקר בגלל שינויים מהירים של מפלסי המים בברכות הדגים ובמאגרים. ניסיונות קינון אחרונים נרשמו בבריכות המלח בעתלית בתחילת שנות ה- 2000, אך מאז 2002 לא נצפה אף זוג מקנן.

כל ניסיונות הקינון של סייפנים שנצפו בארץ נערכו במקווי מים מלאכותיים, דוגמת בריכות מלח, בריכות דגים מרוקנות ומאגרים. בבתי גידול אלה מתרחשים שינויים מהירים של מפלסי המים המביאים לפגיעה בקינים ובביצים. מלבד אלה, הסייפנים מושפעים בוודאי גם מלחצי טריפה מוגברים מצד מינים מתפרצים דוגמת עורבים, נמיות ותנים, המוכרים כטורפים של ביצי דוגרי קרקע.

הסייפן נכחד כמקנן בישראל במהלך שני העשורים האחרונים. ממכלול הנתונים עולה שהמין קינן בישראל במספרים קטנים ובאופן לא רציף, בעיקר בעקבות היווצרות ארעית של מקומות חיות מתאימים בבריכות דגים ובמאגרים. הסבירות שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי היא גבוהה.

• אשבול, י. 1999. קן לסייפן. ארץ וטבע, גיליון 64: 21-27. מוסד ביאליק.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.