קייצת קנדית

Erigeron canadensis

צמח חד-שנתי, זקוף, המתנשא לגובה של 1-2 מ'. ברוב המקרים הפרטים בעלי גבעול מרכזי בודד, ללא הסתעפות צדדית. העלים סרגליים, צרים, רוחבם אינו עולה על . צבע העלים והגבעול ירקרק בהיר. בניגוד למיני קייצת אחרים הפולשים בארץ, העלים שלה קייצת קנדית קירחים כמעט לגמרי. החלק העליון של הצמח נושא עשרות תפרחות בראש הענפים. בכל תפרחת כ-50 פרחים לשוניים בצבע ורוד-לבנבן. גודל הקרקפת כ-2-. הפריחה מחודש יולי עד נובמבר.

אזור תפוצתה הטבעי של קייצת קנדית כולל את רוב שטחיהן של ארצות הברית וקנדה, מלבד האזורים הצפוניים של קנדה.

קייצת קנדית נמצאה לראשונה בארץ ב-1939 (בגליל העליון). יתכן שזרעיה הובאו שלא במתכוון במזון המיועד לדגים, או דרך האוויר מארצות שכנות.

קייצת קנדית פולשת בשטחים מופרים כגון צידי דרכים, גינות, שדות ושטחי יער מרוססים, אך גם בגדות נחלים וסביב ביצות. הצמח מעדיף קרקעות בעלות טקסטורה גסה, עם pH בין 4 ל- 10, ומסוגלת לצמוח גם בקרקעות בעלות מליחות גבוהה. קצב הצימוח מהיר מאוד והפרטים צומחים לגובה של יותר מ- תוך מספר שבועות. כמות הזרעים הנוצרת גדולה מאוד פרט אחד מייצר 130,000 עד 200,000 זרעים ויותר. הזרעים קטנים מ- ומופצים ברוח. 99% מזרעי הקייצת הקנדית מופצים עד כ- מצמח האם. חלקם מתעופף לגבהים של עשרות מטרים ועשויים להתרחק עד 500 ק"מ מצמח האם. הם שומרים על חיוניותם זמן קצר יחסית, בדרך כלל 2 עד 3 שנים. במחקר אחד נמצאו זרעים חיוניים 20 שנה לאחר הפצתם. מחקרים הראו כי הזרעים אינם נובטים בעומק העולה על . שריפות מגבירות את שיעור נביטתה. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי לקייצת קנדית תכונות אללופטיות.

קייצת קנדית מוכרת כ"עשב רע" בשטחים חקלאיים בחבל הים תיכוני, ובצפון הנגב עד באר-שבע. היא יוצרת עומדים צפופים לאחר ריסוס בשטחי יער נטוע של קק"ל. בשל הסמיכות בין השטחים החקלאיים והמיוערים לשטחים הטבעיים, חדרו מיני הקייצת הזרים, גם לשטחים טבעיים ומוגנים, בעיקר בקרבת בתי גידול לחים. קייצת קנדית פולשת, למשל, לאורך גדות הנחלים אלכסנדר ולכיש, המוקפים שטחים חקלאיים. היא פולשת גם בשמורות עין תאו שבעמק החולה, בשמורת עין יהודה שבעמק בית שאן ובשמורת ונחל פרת שבמדבר יהודה. המוקדים הנוצרים על ידי קייצת קנדית יכולים להיות צפופים אך אינם נרחבים.

בתי גידול מופרים, לחים ויבשים בחבל הים תיכוני ובאזור הספר.

השפעת מוקדי קייצת קנדית היא בעיקר בדחיקת מינים מקומיים, בדרך כלל מיני עשבוניים הצומחים לקראת סוף האביב. מדידות הראו כי צפיפות הפרטים במקומות נגועים יכולה להגיע ל-130 פרטים ל-מ"ר, ולפיכך הצמח עלול ליצור הצללה ולדכא את התפתחותם של מינים מקומיים. קייצת קנדית גם מנצלת את המים בקרקע על חשבון המינים האחרים. מחקר הראה כי נוכחותה במטעי עצי פרי עיכבה את התפתחותם של עצים צעירים בשל התחרות על מים.

הטיפול היעיל ביותר נגד קייצת קנדית הוא עקירה ידנית. העקירה קלה, גם כשמדובר בפרטים בוגרים. כיסוח גורם להתחדשות והסתעפות, ומקשה על טיפולים כימיים לאחר מכן. בסוף שנות ה-90' של המאה העשרים התברר שקייצת קנדית פיתחה עמידות לקוטלי צמחים, ביניהם glyphosate. טיפול כימי עדיין נחשב יעיל, כאשר הריסוס נעשה בעוד הפרטים בתחילת התפתחותם, במצב של שושנת עלים, לפני צמיחת הגבעול המרכזי. יתכן כי ,aminopyralid החומר הפעיל של קוטל עשבים Milestone©, יימצא יעיל נגד צמח זה, כפי שמרמזים טפולים שנעשו באוסטרליה. טיפול ביולוגי טרם פותח. בימים אלה נערכים מחקרים וניסויים למציאתו.

לאור התפוצה הנרחבת של הצמח רצוי לבצע דיכוי עונתי בצמח בשטחים מוגנים לפני יצירת הזרעים.

קייצת קנדית פולשת כיום באירופה כולה, באסיה הממוזגת ובאגן הים התיכון.