קייצת מלבינה

Erigeron sumatrensis

צמח חד-שנתי, זקוף. קייצת מלבינה מתנשאת לגובה של 1.5-2 מ' ויש לה עלים דמויי סרגל צר, מכוסים שערות רכות. רוחב העלים של קייצת מלבינה הוא 7-20 מ"מ, צבעם וצבע הגבעול ירקרק מאפיר בשני המינים. לקייצת מלבינה גבעול מרכזי בודד, לא מתפצל. התפרחות נישאות בראש הענפים ויש בהן פרחים צינוריים ובצבע לבן. קייצת מלבינה מתאפיינת בקרקפת בגודל של כ- 2-5 מ"מ ופורחת מחודש יולי עד נובמבר.

מוצא המין בדרום אמריקה הטרופית. אולם, פלישתו בכל רחבי העולם ובפרט ביבשת אמריקה עצמה, מקשה על הגדרה מדויקת של אזורי תפוצתו הטבעיים.

קייצת מלבינה נצפתה לראשונה בישראל ב-1957. הרקע המדויק להחדרתו של המין לישראל אינו ברור.

קייצת מלבינה פולשת בדרך כלל על קרקעות בעלות טקסטורה גסה. קצב הצימוח מהיר מאוד והיא מגיעה לגובה של מעל 1.5 מ' תוך מספר שבועות. כמות הזרעים הנוצרת גדולה אך טרם נערכו בדיקות כמותיות בדומה לאלו שנעשו עבור קייצת קנדית. הזרעים קטנים מ-1 מ"מ והם מופצים ברוח. רובם מופצים לכמה עשרות מטרים מצמח האם, וחלק קטן מהם מופץ למרחקים גדולים הרבה יותר, בסדר גודל של עשרות קילומטרים. לא ידוע משך תרדמת הזרעים של קייצת מלבינה. על פי מחקר שנערך ביוון לקייצת מלבינה יש תכונות אללופטיות.

קייצת מלבינה מוכרת כ'עשב רע'; היא פולשת לשטחים מופרים כגון צידי דרכים, גינות, שדות וגם בגדות נחלים וסביב ביצות בשטחים טבעיים. תפוצתה של קייצת מלבינה מוגבלת לחבל הים תיכוני, עם ריכוזים במישור החוף ובעמק החולה. בשל הסמיכות בין שטחים חקלאים ושטחים טבעיים בישראל, חדרו מיני הקייצת גם לשטחים טבעיים ומוגנים, בפרט בקרבת בתי גידול לחים. המין פלש בשמורות עין תאו בגליל העליון, בשמורת עין יהודה שבעמק בית שאן ואף בשמורת ונחל פרת במדבר יהודה. עמודים צפופים של קייצת מלבינה אותרו בשמורת החולה.

קייצת מלבינה מוגבלת לבתי גידול לחים, גם לא מופרים.

השפעת מיני הקייצת הפולשים היא בעיקר בדחיקת המינים המקומיים, ובפרט מיני עשבוניים הצומחים לקראת סוף האביב. בהיותה מסוגלת לחדור ולהתבסס ביחידות צומח טבעיות לא מופרות, קייצת מלבינה עלולה לגרום לנזקים משמעותיים יותר מקייצת מסולסלת. במקביל להצללה הנוצרת במוקדים צפופים, מיני הקייצת מתחרים עם המינים המקומיים על מי הקרקע: מחקר הראה כי נוכחות של קייצת מסולסלת יחד עם קייצת קנדית במטעי עצי פרי צעירים, עיכבה את התפתחותם של העצים, בגלל התחרות על המים. טרם נחקרה השפעת התכונות האללופטיות של קייצת מלבינה על המינים המקומיים. המוקדים של הקייצת המלבינה יכולים להיות צפופים מאוד אך אינם נרחבים.

הטיפול היעיל ביותר נגד המין הוא עקירה ידנית. העקירה קלה, גם כשמדובר פרטים בוגרים. כיסוח גורם להתחדשות והסתעפות, ומפחית את השפעת הטיפולים הכימיים לאחר מכן. בתחילת שנות ה-2000 התברר כי, בדומה לקייצת קנדית, קייצת מסולסלת פיתחה עמידות לקוטלי צמחים וביניהם glyphosate, הנפוץ מבין קוטלי הצמחים בשימוש בחקלאות ונגד צמחים פולשים. למרות זאת טיפול כימי עדיין נחשב יעיל, אם הריסוס נעשה כאשר הפרטים בתחילת התפתחותם, במצב של שושנת עלים, לפני צמיחת הגבעול המרכזי. מחקרים עתידיים יבדקו את יעילות של aminopyralid החומר הפעיל של קוטל עשבים Milestone© הנחשב יעיל מאוד נגד צמחים ממשפחת המורכבים. טיפול ביולוגי טרם פותח נגד מין זה.

מומלץ לרכז מאמצים בעקירת מוקדים הקיימים בתוך שטחים מוגנים.

קייצת מלבינה פולשת בכל אוסטרליה, בדרום-מזרח אסיה, וברוב איי האוקיאנוס השקט.