כנפון זהוב

Verbesina encelioides

חד-שנתי זקוף (60-). הגבעול והצד התחתון של העלים מכוסים שערות קצרות, צפופות ולבנות. אורך העלים 4-10 ס"מ, רוחבם 2.5-6 ס"מ ושפתם משוננת. העלים בבסיס הגבעול נגדיים ומשולשים בעוד שבחלק העליון של הגבעול הם מסורגים ודמויי רומח. התפרחות דמויות חרצית בצבע צהוב בוהק ובקוטר 2.5-. הפריחה מחודש אפריל ועד הקיץ. הזרעונים מכונפים ובעלי שני מלענים קצרים בראשם.

מכסיקו ודרום ארצות הברית.

בתחילת שנות ה-1970 גידלו כנפון זהוב בשדות בצפון סיני, בין רפיח לאל-עריש, כנראה לצורך הפקת שמן. כנפון זהוב נצפה לראשונה בישראל ב-1970 באזור מישור החוף. ב-2001 נמצא בנגב הצפון-מערבי. קרוב לוודאי שחדר לישראל באמצעות זרעים מעורבים במשלוחי זרעים המיועדים לחקלאות.

כנפון זהוב עמיד מאוד ליובש ומסוגל לגדול גם באזורים המקבלים 150- משקעים בשנה. הצמח גדל על קרקעות חוליות, אך לא מלוחות ובשמש ישירה. כנפון זהוב מתרבה באמצעות זרעים בלבד. כמות הזרעים הנוצרת גדולה תפרחת אחת יכולה ליצור 300-350 זרעים. היות וכל פרט יכול לפתח 2 עד 6 תפרחות, כמות הזרעים יכולה לנוע מ-600 עד 2,100 זרעים לכל פרט. הזרעים מופצים על ידי הרוח למרחקים מוגבלים בלבד בשל כובד (משקל) הזרע. המלענים הקצרים שבראש הזרעונים יכולים להידבק לפרווה של בעלי חיים המפיצים אותם למרחקים גדולים יותר. משך תרדמת הזרעים לא ידוע, על פי טיפולים שנעשו בדרום קליפורניה, לחלק מהזרעים תקופת חיוניות של לפחות 3 שנים . ניסויים שנערכו בארץ הראו כי שיעור הנביטה מגיע ל-92%. זרעים המונחים על פני הקרקע הם בעלי שיעור הנביטה הגבוה ביותר, ונצפו נביטות עד לעומק של . הזרעים נובטים בטמפרטורות 5C עד 35C עם שיעור נביטה מקסימלי בטמפרטורות בין 10C ל-20C. על פי אותו מחקר, הגורם המכריע בתפוצת הצמח בישראל הוא סוג הקרקע, ורוב רובם של המוקדים מתפתחים בקרקעות חוליות. הצמח עלול להיות רעיל ביותר לבעלי חיים ולכן אינו נאכל. כנפון זהוב הוא בעל תכונות אללופטיות המונעות נביטתם של צמחים אחרים.

הצמח התפשט בשנים האחרונות באזור השרון סביב שדות חקלאיים ומשם חודרים פרטים לשטחים טבעיים מוגנים, למשל לשמורת קדימה. במקביל, התרבו המוקדים של כנפון זהוב בדרום השפלה ובמפרץ עכו. הצמח פולש לחולות הנגב הצפון מערבי, במספר מוקדים בשמורת נחל בשור ומדרום לכרם שלום עד אזור ניצנה. באזור זה כנפון זהוב בעל שני דפוסי פלישה הראשון בצידי שדות חקלאיים בהם התבססו אוכלוסיות צפופות, והשני באמצעות פרטים פזורים, אשר חודרים לשטחים טבעיים לא מופרים לכיוון שמורת חולות עגור בדרום. יכולת הצמח לחדור לשטחים שלא הופרו ונמצאים הרחק משטחים חקלאיים, מצביעה על יכולת פלישה גבוהה במיוחד. בשנים האחרונות יצר הצמח אוכלוסייה צפופה מדרום-מערב לאשלים בשטח חקלאי בשדה פקועה, על קרקע לס. הצמח נראה במגמת התפשטות גם לפנים הארץ ומופיע יותר ויותר לאורך דרכים.

מישור החוף, חולות הנגב.

יחידות צפופות של כנפון זהוב דוחקות כל צמח אחר כתוצאה מהתכונות האללופטיות של הצמח. כמו כן כנפון זהוב רעיל ליונקים.

כטיפול ראשוני במוקדים הקטנים, ניתן לקטוף את קרקפות הפרחים לפני יצירת הזרעים ולמנוע את הצטברותם בקרקע. ניתן גם לעקור ידנית את הפרטים. עד לפני 5 שנים הטיפול הכימי נעשה באמצעות תערובת של glyphosate ו-triclopyr ביחידות הצפופות, או עם glyphosate בלבד. מחקר שבוצע באי מידווי הראה כי ניתן לנטרל עומדים של כנפון זהוב עם aminopyralid בריכוז של 0.05% במים. טיפול זה בעל יתרונות רבים העומדים מנוטרלים תוך שבועיים, הריכוז הנדרש של החומר הפעיל נמוך פי 60 מזה הנדרש עם glyphosate, ובהיותו סלקטיבי, aminopyralid אינו פוגע בדגנים המקומיים. אין טיפול ביולוגי נגד כנפון זהוב.

יש לכוון את המאמצים קודם לשטחים מוגנים ובחיץ סביבם ככל הניתן. לאור הצלחת הטיפול בארה"ב עם aminopyralid סביר שיהיה אפשר להשתמש בחומר זה, גם נגד כנפון זהוב.

האזורים הראשיים בהם פולש כנפון זהוב הם מזרח ודרום-מערב אוסטרליה, צפון הודו, הוואי, ובפרט באי מידווי (הוואי). מוקדים נוספים קיימים בדרום מערב חצי האי ערב, ארגנטינה, נמיביה, בוצוואנה ובדרום-אפריקה. בעשור האחרון הופיעו מוקדים במרוקו.