אליאריה שומית
Alliaria petiolata
מבוסס על:
עשב דו-שנתי או חד-שנתי בגובה 20-120 ס"מ, זקוף או מסועף במקצת, המדיף ריח של שום. גון הגבעול בחלק התחתון של הצמח סגלגל, הוא שעיר במקצת, ונושא עלים דמויי כליה, משוננים עד מפורצים עם פטוטרת שאורכה עד 15 ס"מ. החלק העליון של הגבעול קרח, והעלים העליונים גדולים יותר ופטוטרתם קצרה מזו של העלים התחתונים, צורתם דמוית משולש או ביצה ושפתם משוננת עד מפורצת. התפרחת היא אשכול הנושא פרחים לבנים באורך 7-8 מ"מ. הפרי הוא תרמיל באורך 5-7 ס"מ, ניצב זקוף או באלכסון כלפי ציר התפרחת, ובו כ-16 זרעים. שתי קשוותיו נפתחות מלמטה כלפי מעלה. לאורך הפרי נמשכים ארבעה קרינים.
פורח באפריל–יוני.
עלים וגבעולים משמשים תחליף לשום וירק לסלט. זרעים טחונים משמשים להכנת תבלין בטעם חרדל.
גדל אך ורק בצפון הגולן. התגלה ב-1987 על ידי יאיר אור באתר יחיד בלוע הר אביטל. דנין (2004) מציין נתון עשבייה מירושלים. כנראה שזהו אירוע אפיזודי, שכן באירופה נחשבת האליאריה לצמח פולש במעונות מופרעים.
בהר אביטל גדל הצמח ברום 1,100 מ' בכמות משקעים שמעל 1,000 מ"מ, במפנה צפוני על קרקע ממוצא וולקני, בשולי חורש צפוף של אלון מצוי ואלון התולע. בכל אזורי תפוצתו בעולם הוא גדל בבתי-גידול קרירים ומוצלים.
הסוג אליאריה שייך לשבט התודריים במשפחת המצליבים, והסוגים הקרובים לו הם תודרה, דסקורניה וארביס. בסוג עצמו 5 מינים באזורים הממוזגים של אירופה ואסיה. האליאריה השומית היא המין הנפוץ ביותר מבין מיני הסוג.
* הצמח גדל בארץ רק באתר יחיד, ועובדה זו מהווה את הסיכון העיקרי, במקרה של פגיעה בחורש של לוע הר אביטל.
* גדל בכתם יחיד באתר אחד בלבד. תפוצתו האזורית בלבנט מראה דגם אופייני של צמח צפוני, אשר ככל שיורדים דרומה נעשות אוכלוסיותיו מקוטעות יותר וקטנות יותר (Brown, 1984). לכן הן נתונות יותר לסכנה של הכחדה.
* המין רחב תפוצה ביותר, ומרחיב את תפוצתו כפולש גם ביבשת אמריקה, כך שאין נשקפת לו סכנה עולמית.
* הר אביטל הוא שמורה בהכרזה.
סיום הכרזת שמורה בלוע הר אביטל (המפנה הצפוני והצפון מזרחי), שתכלול את החורש המיוחד של האתר, על כל המינים הצפוניים המיוחדים שבו.
תפוצתו נרחבת במרבית ארצות אירופה וארצות צפון אגן הים התיכון, כמו כן הוא מצוי בצפון אפריקה (ארצות המגרב). גדל באזור האיראנו-טורני גם באיראן, צפון עירק, אפגניסטן, פקיסטן, ההימלאיה וממשיך למרכז אסיה. במזרח אגן הים התיכון הוא מופיע באפן מקוטע ונדיר בקפריסין, בצפון-מערב סוריה ובלבנון. הנקודה הדרומית ביותר שנאסף בה בלבנון הוא אזור ביירות. הצמח הובא באינטרודוקציה לצפון אמריקה, שם הוא מתפשט כיום בצורה בלתי מבוקרת ונחשב לצמח פלשני וכעשב רע.
אליאריה שומית היא צמח הגדל בארץ באתר יחיד. הוא נדיר מאוד בגלל הזיקה ההדוקה לבית-גידול גשום, קריר ומוצל, שהוא נדיר ביותר בישראל. מכאן גם נגזרת הפריפריאליוּת המובהקת של המין בישראל. אף על פי שברמה העולמית המין אינו בסיכון, יש לשקול מאמצי שימור באתר הייחודי של לוע הר אביטל.
האליאריה מהווה דוגמא למדיניות המקובלת היום בעולם לשמירת טבע ברמת המדינה: על המדינה לתת עדיפות שימור הן ברמה העולמית (כאשר המין בתחומה הוא אנדמי) והן ברמה האזורית– היא רמת המדינה. ברמה זו אין מתחשבים אם המין נפוץ מאוד מחוץ לתחומי ארצנו, אלא מתחשבים בפרמטרים האדומים רק בתוך ארצנו. לכן – על אף שהאליאריה היא מין נפוץ מאוד וצמח מעזבות מתפשט באירופה – חשוב להגן על האוכלוסייה היחידה שנמצאה בישראל, ולתת לה עדיפות גבוהה בשימור.
כהן,ע., הלר, ד. ואור,י. 1988, אליאריה שומית Alliaria petiolata – מין חדש בארץ – מהגולן. רתם 28: 65-72, הוצאת החברה להגנת הטבע.
אתר אינטרנט: http:
/www.nps.gov/plants/alien/fact/alpe1.htm
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Petiolate Garlic Mustard, Jack-by-the-hedge |
| שם ערבי | חשישת א-ת'ום |
| משפחה | מצליבים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | אירו-סיבירי – ים-תיכוני ומערב איראנו-טורני |
| אתר מרכזי לשימור | לוע הר אביטל |
| נדירות |
1
6
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
3.7
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | פגיע |
