שום דרומי

Allium negevense

הצמח נמצא כיום בארבע גלילות: מדבר יהודה, הנגב הצפוני, הר הנגב והנגב הדרומי. יש דיווחים ודאיים בסך הכל מ-18 אתרים בארץ, אולם היות שהוא פורח רק בשנים ברוכות גשמים ניתן להעריך כי יש כ-80 אתרים. במדבר יהודה הוא נמצא באזור ערד ובשיפולי מדבר יהודה לכיוון צפון ים המלח. בנגב הצפוני נצפה ונאסף בעשרה אתרים ברכס ירוחם, ברכס חלוקים ובסביבות שדה בוקר, עין עבדת ועבדת; בהר הנגב נאסף בחמישה אתרים בנחל נפחא, בור חמת, נחל ניצנה, נחל רמון ומעבר ערוד. בנגב הדרומי נמצא כצמח חדש לגלילה על ידי מימי רון בהר גבריאל. יש איסוף של טוביה קושניר מהבקעה בסביבות יריחו משנת 1941, אולם ספק אם הצמח עודנו גדל שם.

מישורי לס ומדרונות אבניים גירניים או קירטוניים במדבר לא קיצוני בחברת זוגן השיח, לענת המדבר וכתלה חריפה, לעיתים נדירות בחברת כנולאה ערבית ואוכם מדברי. גדל בחברות צמחים שונות מאלו בהם מופיעים קרוביו שום ארדל ושום קטן-פרחים.

שום דרומי משתייך לסקצייה Molium בסוג שום והוא קרוב מאד ודומה מאד לשום קטן-פרחים. מין זה המחליף את שום דרומי בצפון הנגב ובאזור הספר נבדל ממנו בעטיף קצר יותר שאורכו 7-5 מ"מ. אוכלוסיות גדולות שלו מוכרות בצפון הבקעה ובמורדות הגולן, ולאחרונה נמצאו אוכלוסיות חדשות גם בגבעות הכורכר של אזור גבעת ברנר בפלשת (אולם עדיין לא נערכה השוואה מקיפה בין צמחים אלו לשאר האוכלוסיות). שום ארדל הוא מין דומה נוסף מאותה סקציה. זהו צמח נמוך יחסית לשני המינים האחרים, בעל עלים שעירים בשני הצדדים וריסניים בשוליים, האופייני למישור החוף ולאזור הספר. שום קטן-פרחים ושום ארדל מופיעים לעיתים רחוקות יחדיו (קולמן, 1985). יש לחקור את הריבוי האל-מיני של שלושת המינים, משום שאופן הריבוי האל-מיני חשוב להגדרת מיני השום. במדבר רוב ניצני ההתפתחות בבסיס הבצל נחשפים בשל התייבשות קליפות הבצל החיצוניות והופכים לבצלצולים עצמאיים. מחקר אקולוגי ומולקולרי של שלושת המינים הללו לאורך גרדיינט היובשניות בארץ יסייע בהבנת האבולוציה של מיני שום מקבוצת Molium ושל גיאופיטים הגדלים בתנאים אלו וייתכן שישנה את המעמד הטקסונומי שלהם.

* ידוע כיום בארבע מחמש הגלילות שבהן נאסף או נצפה, וככל הנראה מספר האתרים בגלילות אלה יציב, אך עקב השונות הבין-שנתית הגדולה במספר הפרטים הנצפים בפריחה, חסר אומדן מדויק על מספר האתרים.
* האוכלוסיות גדולות בדרך כלל ומונות מאות עד אלפי פרטים.
* קיים סיכון מפעילות צבאית בנגב ומפיתוח חקלאי (כגון בשדה צין).
* האוכלוסיות של הר הנגב באזורי הר רמון ומכתש רמון מוגנות בתוך שמורות טבע. הריכוזים ברכס חלוקים וברכס ירוחם אינם מצויים בתחומי שמורת טבע.
* הצמח אנדמי לישראל והסיכון המקומי הוא גם הסיכון העולמי.

מומלץ לבצע סקרי שדה בשנים גשומות בגלילות המדבריות על מנת לקבל תמונת מצב מהימנה יותר על מספר האתרים ולגזור מכך מדיניות שימור וממשק. זהו מין קל לגידול בתנאי תרבות, ומומלץ ליצור אוספי גיבוי בגני מקלט.

אנדמי לנגב ולמדבר יהודה.

גיאופיט מדברי נדיר, שמספר אתריו לא ברור בגלל שונות בין-שנתית גבוהה בהופעה של פרטים פורחים. אנדמי לישראל ולכך יש משקל מכריע בהגדרתו כצמח בסכנת הכחדה.

קולמן, פ. 1985. הסוג שום בישראל. רתם 15: עמ' 39.