קחוון פלישתי

Anthemis philistea

בתחומי ישראל הצמח גדל בפלשת ובנגב המערבי. כמו כן הוא מופיע ברצועת עזה. המין תועד ב-39 אתרים, אך לפי הערכה יש יותר מ-80 אתרים, מאזור נס-ציונה וחולות פלמחים בצפון ועד חבל שלום בנגב המערבי.

הצמח אופייני לשדות חול, כורכר חולי וחמרה חולית בדרום החבל הים-תיכוני במישור החוף בטווח משקעים שנתיים של 200-500 מ"מ.

הסוג קחוון מונה כ-210 מינים שמרכז תפוצתם באירופה, אגן הים-התיכון והאזור האיראנו-טוראני במערב אסיה. זהו הסוג הגדול בתת-השבט Anthemideae במשפחת המורכבים אשר עיקר תפוצתו באפריקה אסיה ואירופה. הוא כולל גם את הסוגים אכיליאה, בבונג, קחווינה וקחוונית. מבדילים שבט זה לעומת תת-שבט החרצית בנוכחות של מוצים מפותחים על המצעית. הסוג קחוון מתאפיין בעלים גזורים מנוצים, חפי מעטפת עשויים כקרום עבה וקשה עם שפה דקה וקרומית; עמודי-העלי של הפרח קטועים ובעלי צורת-מכחול; לעלווה ריח אופייני; והזרעונים חסרי ציצית. הסוגים הקרובים ביותר לקחוון הם קחוונית וקחווינה. סוגים אלה נבדלים ממנו בחפי המצעית, בפרחים ובזרעונים. קחוונית נבדלת מקחוון בצורת צינור הכותרת המתמשך מעבר לבסיסו ועוטף את הזרעון מצידו האחד. קחווינה נבדלת מקחוון בעיקר בצינור הכותרת ובזרעון המכונף שלה. מרכז המגוון של הסוג קחוון הוא בטורקיה, בקווקז ובסהר הפורה. בטורקיה ובאיראן גדלים 73 מינים שונים ובלבנט (סוריה לבנון ישראל וירדן) 38 מינים. בטורקיה לבדה יש 52 מינים שונים של קחוון ובישראל רק 23 (ללא החרמון). רוב המינים בסוג הם חד-שנתיים, ביניהם ידועים כמה מינים שהתפשטו בעולם ליבשות רחוקות. לרוב מיני הקחוון יש בקרקפת גם פרחים לשוניים וגם פרחים צינוריים. הפרחים הלשוניים הם נקביים, ומכיוון שהם הראשונים להיפתח בכל תפרחת, תוצר האבקתם הוא רק מהאבקה זרה. לעומת זאת, הפרחים הצינוריים הם דו-מיניים ובעלי פוטנציאל לייצור זרעונים גם בעקבות האבקה עצמית. במחקר פוריות שנערך על כמה ממיני הקחוון השולטים בישראל, נמצא כי ששת המינים שנבדקו היו חסרי יכולת האבקה עצמית (ייבין, 1971). ישנם מעט מינים בסוג שאין להם בכלל פרחים לשוניים כמו למשל ק. הצבעים. ייתכן שתכונה זו של איבוד הפרחים הלשוניים, נוצרת כאשר התנאים קשים והסיכוי לקבל אבקה מצמח זר קטן.
קחוון פלישתי תואר על ידי בואסייה עוד במאה ה-19 מפלשת (מכאן שמו). בולוס בפלורה החדשה של מצריים, נותן טקסון זה כסינונים של קחוון אליעזרה וגם של ק. נוקשה - A. indurata; כלומר בולוס מתייחס אליו כשם נרדף לק. נוקשה אשר תואר ממדבר סיני לפני כן. אייג במונוגרפיה על קחוון (Eig 1938), העביר את ק.פלישתי למעמד של תת-מין של קחוון החוף ובעקבותיו הלכה גם פינברון בפלורה פלשתינה.

* הצמח מוגבל אמנם בישראל לשתי גלילות בלבד, אך תפוצתו בהן נראית יציבה. מספר האתרים אמנם רב יחסית, אך הישרדות האוכלוסיות בחלק מהם בעתיד אינו ודאי.
* במרבית האתרים הצמח נפוץ ויוצר כתמי שלטון מקומיים.
* תהליכי הפיתוח במישור החוף ובמערב הנגב מאיימים על האוכלוסיות בכל האתרים.
* הצמח מוגן בחלק מהאתרים בתחומי שמורות טבע בפלשת: פלמחים, חורבת חומרה, שמורת שיטה מלבינה, רכס גברעם וניר-עם וכרמיה.
* הצמח אנדמי לאזור גיאוגרפי מצומצם בישראל, עזה וצפון סיני והסכנה המקומית היא גם הסכנה העולמית.

מומלץ לפעול להקמת שמורות מוכרזות נוספות בשטחי שדות חול וכורכר חולי. בפלשת באזור רחובות - גבעת ברנר, נס-ציונה וניצנים. בנגב המערבי בחולות חבל שלום.

מין אנדמי לדרום-לבנון, ישראל, רצועת עזה וחוף סיני.

צמח חד-שנתי של שדות חול, כורכר חולי וחמרה חולית המוגבל בתפוצתו לפלשת ולחולות הנגב המערבי. אנדמי לישראל ולחולות צפון סיני. האוכלוסיות המקומיות גדולות, אך בית הגידול מאוים ע"י פיתוח. יש לכוון את מאמצי השימור לשמירה על בית הגידול.

ייבין זיוה, 1971, אבולוציה וטקסונומיה בסוג קחוון, משפחת המורכבים. האוניברסיטה העברית בירושלים (עבודת דוקטורט).
Eig, A. 1938, Taxonomic studies on the ental species of the genus Anthemis. Palestine J.of Botany, 1,(2),161-225.