זמזומית זהרי
Bellevalia zoharyi
גיאופיט עם בצל, גובהו 10-15 ס"מ. מספר העלים 3-5, הם סרגליים, מכחילים, שטוחים וצמודים לקרקע, שפת העלה קרחת או ריסנית. רוחב העלה 5-20 מ"מ והוא מתחדד הדרגתית כלפי הקצה. הפרחים ערוכים לאורך הגבעול באשכול מוארך חסר עלים, קצר ביותר. התפרחת קצרה, רוחבה 3.5-4 ס"מ, ובה פרחים רבים צפופים (15-35). עוקץ הפרח אלכסוני וארוך במקצת מהפרח. הוא מתארך, מתעבה ומתפשק לאחר ההבשלה. תפרחת הפירות לובשת צורה חרוטית, ואורך עוקצי הפירות התחתונים 2-3 ס"מ. עלי הכותרת של הפרח מאוחים לצינור, שאורכו 8-9 מ"מ. צבע הכותרת לבן עכור. בהלקט שלושה מקצועות ברורים.
פורח במרס. תפרחת הפירות נשברת בבסיסה ומתגלגלת ברוח כמו צמח גלגל.
זמזומית זוהרי תוארה לכבודו של מיכאל זֹהרי, עמיתה של פיינברון אשר כתבה את המונוגרפיה החשובה על הסוג זמזומית בתור עבודת הדוקטורט שלה בהנחיתו של אלכסנדר אייג. במסע משותף של שלושתם הם אספו לראשונה את זמזומית זוהרי בין תחנת חסה לענייזה באדום בשנת 1936.
המין מוגבל בתפוצתו בעיקר להר הנגב, אך נמצא גם באופן נדיר גם בגלילות הסמוכות – בנגב הצפוני ובנגב הדרומי. פרט אחד נאסף בין משאבי שדה לרביבים ושני איסופים שמורים מהנגב הדרומי מהר כרכום ומנחל רמון, סמוך לשוליים הדרומיים של הר הנגב. המין שכיח למדי בהר הנגב מעל 800 מטר בכל האזור שבין בור חמת–נחל אלות–עין המערה. בפלורה פלשתינה ובמגדירים נתון כי זמזומית זוהרי גדלה גם במדבר יהודה אך לא מצאנו לכך סימוכין בשדה. הדבר תמוה, שכן המין תואר למדע על סמך איסוף בשנת 1931 מהקילומטר ה-25 בדרך ירושלים–יריחו (ליד נבי מוסה). לסיכום, המין גדל למעשה רק בגלילה אחת, הר הנגב, ופרטים בודדים גדלים בשוליה מצפון ומדרום. דגם זה תואם את אזור התפוצה ובית-הגידול של הצמח בירדן – ברמות הגבוהות של מואב ואדום.
מדרונות אבניים ודרגשי גיר על מצע גירני בהרים מעל 800 מטר. בירדן גם בערבות לס בעמקים וכתמי לס במדרון.
על הסוג – ראה זמזומית ורבורג.
זמזומית זוהרי שייכת לסקציית אוקסידנטליס בתוך הסוג זמזומית. אופייניים לקבוצה פרחים לבנים וניצני פרחים עם עירוק ירוק או צהבהב. המין הקרוב ביותר אליה היא זמזומית הערבות, הגדלה בירדן בדגם סימפטרי עמה, וכן זמזומית פלמירה ממדבר סוריה, הדומה לה בתפרחת הצפופה.
במקור (1940) תיארה פיינברון שני תת-מינים אלופטריים חדשים למדע בתוך זמזומית זוהרי: תת-מין זוהרי ממדבר יהודה והר הנגב ותת-מין שני, פיריקרפה (אגסי) מאדום. בפלורה פלשתינה (Feinbrun 1986) שינתה פיינברון עיבוד זה, הורידה אותם לדרגת זנים וכתבה כי הם סימפטריים. מכאן נובע כי האוכלוסייה בישראל איננה טקסון נפרד מזה של אדום.
* כיום ידועים עשרה אתרים, כולם בהר הנגב או סמוך לשוליו.
* רוב האתרים נמצאים בשמורת טבע הר הנגב, במקטע אחד.
יש לערוך סקר במדבר יהודה ובנגב הצפוני לברור נוכחותה ותפוצתה של זמזומית זוהרי. מומלץ לערוך מחקר סיסטמטי שיברר את הקשר בין זמזומית זוהרי לזמזומית הערבות ולזמזומית אייג.
זמזומית זוהרי תת-אנדמית לישראל וירדן בלבד. גדלה בהר הנגב בישראל ובאדום בירדן. על פי המונוגרפיה על הזמזומית (Feinbrun 1940) ועל פי הפלורה פלשתינה היא גדלה בגלילות עמון, מואב ואדום בירדן. אנו מצאנו אותה שכיחה רק ברמת כרך בדרום מואב ובהרי א-שרא באדום. באזור זה היא המין השכיח בחברת לענת המדבר מעל רום 1,300 מטר, אך מופיעה לעתים גם מתחת לרום זה עד 900 מטר. בולוס (Boulus, 2005) נותן מין זה בחולות (?) מסיני, אך המין לא נמצא בסקר סיני (Danin et al.,1985).
גיאופיט תת-אנדמי להר הנגב ולרמות עבר-הירדן. שמירתו חשובה בעיקר בשל היותו טקסון תת- אנדמי הגדל רק בהר הנגב. בשנת 2020 עודכנה הציון על אנדמיות של המין ולכן שונה מעמדו לרשימת על סף איום.
ראה זמזומית ורבורג
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Zohary's Roman Squill |
| שם ערבי | בוצייל (זוהרי) |
| משפחה | שושניים |
| סיווג | ברשימת המינים על סף איום |
| אקוסיסטמה | סְפָר גבוה |
| כורוטיפ | אנדמי (מערב-אירנו-טורני) |
| אתר מרכזי לשימור | נחל ניצנה עליון בשמורת הר הנגב |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
2
4
|
| המס' האדום |
1
2.6
10
|
| פריפריאליות | 0 |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | קרוב לסיכון |
