כרכום גיירדו חופי

Crocus aleppicus (coastal populations)

הצמח גדל בשתי גלילות: חוף הכרמל והשרון בסך הכל ב-13 אתרים. בחוף הכרמל הוא גדל בכיסי קרקע על רכסי הכורכר במקטע שבין הבונים למעגן-מיכאל וממשיך בתפוצתו מעט לצפון השרון באזור בית חנניה.

בתה ים-תיכונית עתירת גיאופיטים על רכסי כורכר. כרכום זה גדל בחברת גיאופיטים רבים ביניהם: נרקיס סתווי, סתוונית היורה, בן-חצב סתווני, כדן קטן-פרחים ואיריס ארץ-ישראלי.

כרכום גיירדו הוא מין וריאבילי הנפוץ בחבל הים-תיכוני ובשוליו במערב סוריה מאזור חלב ודרומה עד להרי מול הלבנון והחרמון. אוכלוסיות גדולות נמצאות ברמות הבזלת של הגולן והגליל העליון המזרחי. באזור החוף הוא התגלה בחוף הכרמל וגם באזור צידון. הצמח תועד גם באזורים הגבוהים של מואב ואדום בירדן. בראס- א-נקב באדום האוכלוסייה מדברית ומנותקת ומאופיינת בפקעת המכוסה בשכבות רבות של קליפות היוצרות "גרב" לאורך הגבעול התחתון, וכן בפרחים קטנים וריחניים במיוחד. אוכלוסיית חוף הכרמל, המוצגת כאן כטקסון בפני עצמו. "כרכום גיירדו חופי", שונה מכ. גיירדו מאזור הגליל המזרחי והגולן, בפרטים בעלי פרחים סגולים הדומים לכרכום חרמוני. מוטרד (בפלורה של סוריה ולבנון) ראה בקבוצת כ. חרמוני - כ. גיירדו - כ. דמשקאי קבוצת מינים מאד קרובים זה לזה, ונטה לאחד אותם למין אחד. הוא גם מצא ותאר את אוכלוסיית כ. גיירדו באזור צידון בחוף לבנון. אוכלוסייה זו דומה בתיאורה לאוכלוסיית חוף הכרמל, אולם לא התבצעה השוואה בין אוכלוסיות אלו. דגם התפוצה של כרכום גיירדו החופי מזכיר את התפוצה של רומוליאה צידונית, שהיא מין אנדמי הנפוץ ברכסי החוף, בין צידון לכרמל. קבוצה זו יוצרת דגם אנדמיות מקומי, המיוחד לדרום לבנון וצפון ישראל בחבל הים-תיכוני. בדומה לכרכום גיירדו שהתגלה באדום, תוארה מאדום רומולאת פטרה הקרובה מאד לרומולאה צידונית.
בקפריסין נפוץ כרכום ונוס (Crocus veneris), שהוא הכרכום הנפוץ ביותר באי והקרוב והדומה ביותר לכרכום גיירדו (Mathew, 1982). הוא נבדל ממנו במספר עלים קטן (2-4 לעומת 5-9 בכ. גיירדו) ובקליפות פקעת דקות-סיביות (לעומת סיביות גסות יותר בכ. גיירדו). כרכום ונוס הוא צמח צנוע ועדין יותר מכרכום גיירדו חופי – יש לו פרחים קטנים יותר ועלים צרים יותר והוא מזכיר את כרכום גיירדו מאדום. לדעתנו, כרכום גיירדו החופי הוא טקסון ביניים בין כרכום גיירדו לבין כרכום ונוס. יש צורך במחקר גנטי וסקר מורפולוגי כמותי של האוכלוסיות בכדי להגיע למסקנות בדבר המעמד של כרכום גיירדו החופי והמינים הקרובים לו. ברור כי אוכלוסיות אלו מיוחדות ומצביעות על טקסון אנדמי חופי שתפוצתו נקודתית.
כרכום גיירדו במובן הרחב קרוב ודומה לכ. חורפי, הכרכום הנפוץ ביותר בארץ. לשניהם אופייניות צלקות המתפצלות למספר אונות נימיות, אך בעוד שמאבקי כ. חורפי שחורים, המאבקים של כ. גיירדו צהובים. באוכלוסיות כ. חורפי מוצאים לעיתים רחוקות מוטציה בעלת מאבקים צהובים. כרכום גיירדו מחליף את כרכום חורפי בגולן, בסוריה, בלבנון ובצפון מזרח הגליל. נחל דישון הוא בערך הגבול בין תפוצת כ. חורפי וכ. גיירדו - מצפון לו וממזרח, גדל כ. גיירדו; ומדרום לו וממערב, גדל כ. חורפי (Feinbrun and Shmida, 1978). סדר גיאוגרפי-טקסונומי זה "נשבר" על ידי אוכלוסיית חוף הכרמל של כ. גיירדו, הגדלה כמובלעת בתוך רצף של כ. חורפי.

תת המין המיוחד הזה מוגבל רק לגלילה אחת ולשולי גלילה נוספת בארץ, בתחום גיאוגרפי מצומצם בחוף הכרמל - אזור רגיש לפיתוח. הצמח מוגן בארץ בחוק. הסיכון המקומי הוא גם הסיכון העולמי שכן תת המין אנדמי לישראל.

מומלץ ניטור רב-שנתי של האוכלוסיות וגידול אוכלוסיות גיבוי בגנים הבוטניים.

הטקסון אנדמי לישראל ומוכר עד היום רק מחוף הכרמל וצפון השרון.

גיאופיט שמעמדו הטקסונומי הוא של תת-מין. אנדמי לתחום מצומצם בחוף הכרמל וגדל בבית גידול רגיש מאד לפיתוח.

Feinbrun, N. and A. Shmida, 1978. A review in the genus Crocus in Israel and neighbng countries. Isr. J. Bot. 26: 172-189.
Mathew, B. 1982. The Crocus. Batsford. pp. 103-105.