כרכום החרמון

Crocus hermoneus

התת-מין ארץ-ישראלי אנדמי לשומרון בהרי בנימין בלבד, מאזור רמאללה ובית-אל ועד נבי-סמויל מצפון לשכונת רמות בירושלים: גדל (נכון ל-1987) בבית-אל, מחנה בית-אל, צומת יו"ש, פאתי קלנדיה, בקעת גבעון, כפר ג'דירה, כפר אלג'יב ונבי סמויל. בעבר (1952-1968) היה שכיח כנראה באזור שכונת סנהדריה ונאסף שם פעמים רבות, אך נכחד מירושלים בוודאות לפני שנת 1972. הצמח לא נמצא שם בסקר מינים נדירים בשנת 2000-2001.

מדרונות אבניים ובתות שטופות שמש בשדרת ההר ברום מעל 800 מטר, לרוב בתשתית גיר קשה בין סלעים, אך גם בבתת סירה בגיר רך (מחנה בית-אל).

הסוג כולל 90 מינים, הנפוצים באזורים הים-תיכוני, האירו-סיבירי והאירנו-טורני, ומרכז המגוון וההתמיינות נמצא בהרי המזרח התיכון והבלקן.
כרכום החרמון תואר למדע עוד במאה התשע-עשרה בעקבות מסעו של קוטשי לראש החרמון. קוטשי אסף רק פקעות, ולכן הייתה תעלומה במשך שנים איך נראים פרחיו. רק לאחר 1967 נאספו פרחים מאוכלוסיית ראש החרמון, והתברר כי כרכום החרמון קרוב מאוד לכרכום ארץ-ישראלי. מין זה נמצא לראשונה מצפון לרמאללה באזור צומת יו"ש על-ידי טוביה קושניר ב-1942, ותואר אז כמין חדש למדע. לאחר 1967 התברר כי הוא דומה מאוד לאוכלוסיות החרמון (Feinbrun & Shmida, 1977). על כן הורד מעמדו הטקסונומי לרמת תת-מין, והוא הוכלל בתוך המין כרכום חרמוני. לסיכום, גדלים באזורנו שני תת-מינים של כרכום החרמון: בחרמון – התת-מין החרמוני ובשומרון – תת-מין ארץ-ישראלי. התפוצה המקוטעת מרמזת על תקופה קרה ולחה יותר בעבר, ועל שינויי אקלים שיצרו קיטוע. הבידוד בעקבות הקיטוע הביא להתמיינות צורות שונות של המין. כרכום השבכה (=כ.דמשקאי) הוא מין קרוב מאוד לכרכום החרמון; פרחיהם זהים לחלוטין, אך סיבי הבצל של כרכום השבכה גסים מאוד ומרושתים, בעוד הסיבים של כרכום חרמוני עדינים ומקבילים. במצוקי הבזלת של דרום הגולן ליד מצפה האון ישנה אוכלוסיית-מעבר בין כרכום חרמוני לכרכום השבכה (כהן ושמידע, 1988).

* גדל בעבר ב-7 אתרים באזור שבין בית-אל לנבי-סמויל. אזור זה נתון בעשרים שנה האחרונות בפיתוח מואץ, ולפחות חלק מהאוכלוסיות שנצפו ב-1987 נעלמו בשנים 2000-2004. האוכלוסייה שהמין תואר ממנה למדע באזור בית אל נכחדה בעקבות בינוי נרחב. אוכלוסיית סנהדריה בירושלים הוכחדה כליל.
* כל האתרים ששרדו אינם בשמורות טבע.
* לא נעשה סקר יסודי באזור. אין מידע על גודל האוכלוסיות וכמה שרדו עד היום.

מומלץ לערוך סקר למיפוי אתרי הכרכום בשומרון ולאמוד את גודל האוכלוסיות. יש לחקור את אוכלוסיית מצוקי האון – האם היא שייכת למין כרכום השבכה או למין כרכום ארץ-ישראלי. מומלץ להכריז על שמורה באזור בית-אל–בקעת גבעון, ולנטר בה ולשמור על תת-מין אנדמי זה.

המין אנדמי ללבנון, ישראל וירדן. תת-מין חרמוני של כרכום החרמון אנדמי לחרמון ולרכסי מול-הלבנון. הוא תואר מפסגת החרמון (כהן ושמידע 1988) ונפוץ כיום בחרמון במדרונות סלעיים ובראשי גבעות בעיקר ברום 1,700-2,800 מ'. בירדן גדל ברמות הגבוהות של עמון (=הבלקה) ומואב מעל רום של 800 מטר.

גיאופיט אנדמי, הגדל רק באזור בנימין בשומרון. כמחצית האתרים נכחדו בגלל בינוי ומסיבות לא ידועות. תפוצת התת-מין הארץ-ישראלי היא פריפריאלית דרומית של כרכום חרמוני מלבנון – רמז להיסטוריה הגיאולוגית-אבולוציונית של אזורנו. זהו מין שנמצא לראשונה על-ידי ישראלי ותואר למדע על-ידי חוקרת ישראלית.

כהן, ע. ושמידע, א. 1988. צמחים נדירים בישראל – כרכום ארץ-ישראלי. טבע וארץ ל"א 3: 13-15.
Feinbrun, N. and Shmida, A. 1978. A review in the genus Crocus in Israel and neighbng countries. Israel J.of Botany, 26: 237-243.