כשות גס
Cuscuta monogyna
צמח טפיל, חסר לחלוטין עלים ירוקים. בעוד רוב מיני הכשות בארץ הם חד-שנתיים, כשות גס הוא מין רב-שנתי, המטפס לרוב על שיחים ועצים נמוכים בגובה 1-3.5 מטר. כשות גס – כשמו כן הוא: לעומת המינים האחרים, שגבעוליהם דקיקים ועדינים, למין זה גבעולים עבים (בקוטר 1.5-2.5 מ"מ), והפרחים ערוכים באשכולות גדולים דלילים ומוארכים. המראה הכללי שלו מוזר למדי: חוטים צהובים מסתלסלים מסביב לצמחייה עשבונית או מטפסים סביב שיחים, ללא עלים ירוקים; על כן נדמה לנו במבט מרחוק כי אלה חוטי פלסטיק. אך אם נסתכל מקרוב ניווכח כי הגבעולים הצהובים נושאים פרחים לבנים קטנטנים, מסודרים באשכולות מוארכים, יושבים או נישאים על עוקצים קצרים. הפרח לבנבן, קוטרו 3-4 מ"מ, מבנהו מחומש, הכותרת דמויית ספל, עליה מאוחים ולה חמש שיניים, 5 אבקנים חבויים ועמוד עלי יחיד. גביע הפרח פעמוני, אורכו 2/3 מאורך הכותרת או שווה לה באורכו. ההלקט כדורי, קוטרו 2.5-3.5 מ"מ.
פורח ממאי עד ספטמבר, שיא הפריחה ביוני–יולי.
גדל בשבע גלילות: שרון, דרום הגולן, עמק החולה, בקעת-כנרות (כולל עמק בית-שאן), גליל תחתון, גליל עליון ושפלה. על פי פלורה פלשתינה גדל בעבר גם בגלילות ים המלח, בקעה תחתונה, עמק יזרעאל, כרמל, פלשת, והרי יהודה.
בחוף הכרמל נמצא בשנות ה-90 של המאה ה-20. בעמק בית שאן נמצא ב-1988 במלֵחת אבוקה. בבקעת כנרות היה לפנים שכיח למדי בעמק גינוסר, אך נעשה שם נדיר ביותר. עדיין הוא שכיח למדי בבקעת בית-ציידה, שם הוא מטפס על שיח-אברהם, שיזף השיח ועוד. בעמק החוּלה נמצא (2007) בתל דן ובעין תינה (2018)
גדל בעמקים באזורים חמים ונטפל לשיחים ועצים הגדלים בקרקע חרסיתית ועמוקה. גדל גם במעזבות ובשטחי רעיית בקר באזורים חמים ונמוכים.
על הסוג – ראה כשות בבלי.
כשות גס נמנה עם קבוצה סיסטמטית מיוחדת בסוג כשות, בה יש לפרחים עמוד עלי אחד בלבד (בשאר הקבוצות – 2). הגבעולים עבים וצהובים, בעוד לכל שאר מיני הכשות בארץ גבעולים דקיקים שצבעם לרוב לבנבן-אדמדם (פרט לכשות השדה, שגבעוליו דקיקים וצהובים).
לערוך מיפוי של כל אתרי כשות גס בישראל, תוך התמקדות בגלילות שלא בוצע בהן סקר המינים הנדירים. לנטר את אוכלוסיית הכשות הגס ליד בית-הבק, ולנסות לבדוק מהם הגורמים להצטמצמות התפוצה הארצית.
צמח רחב-תפוצה בעיקר באזור הים-תיכוני והאירנו-טורני עם חדירה לדרום האזור האירו-סיבירי וגם לאזור הסודני: באזור הים-תיכוני גדל בארצות המגרב, צרפת, יוון, קפריסין וטורקיה. במזרח-התיכון – בסוריה-לבנון, ירדן (הע'ור), צפון מצריים, עירק ואירן. הצמח ממשיך בתפוצתו מזרחה לפקיסטן, אפגניסטן ומרכז אסיה. באזור האירו-סיבירי גדל בארצות הים השחור, בקווקז ובמערב סיביר. באזור הסודני גדל באתיופיה ובדרום פקיסטן.
טפיל רב-שנתי חסר עלים, אשר היה בעבר בגלילות רבות ברחבי הארץ (ייתכן שב-14) וכיום הצטמצמה תפוצתו ל-7 גלילות והוא הפך צמח נדיר. מין פריפריאלי צפוני, הגדל בעיקר על שיחים ועצים נמוכים בעמקי סחף חמים. ידועים כיום כמה עשרות אתרים ולכן בשנת 2020 הוחלט לשנות את מעמדו לעל סף איום.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | One-styled Dodder, Oriental Dodder |
| שם ערבי | חאמול אוחאדי אל-קלם |
| משפחה | חבלבליים |
| סיווג | ברשימת המינים על סף איום |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | ים-תיכוני ואירנו-טורני |
| אתר מרכזי לשימור | בית-הבק בשמורת בית-ציידה |
| נדירות |
1
2
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
2.6
10
|
| פריפריאליות | 0 |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | קרוב לסיכון |
