בן-חילף הביצות
Eragrostis sarmentosa
דגן רב-שנתי שענפיו זקופים לרוב, גובהו 15-40 ס"מ. קנה-השורש מסתעף בקרקע ומנץ נצרים נוספים. טרף העלה שטוח ומתחדד בראשו. הלשונית בנויה מסרק של שערות. התפרחת היא מכבד מכונס דמוי שיבולת, לפעמים מופסקת (ברוב מיני בן-חילף בישראל המכבד מבודר); אורך התפרחת 12-20 ס"מ ורוחבה 1.5-2.5 ס"מ. השיבוליות כוללות פרחים מרובים הערוכים כרעפים בשני טורים על ציר בלתי נשיר. עוקץ השיבולית קצר מאוד. השיבולית אליפטית מוארכת, אורכה 5-9 מ"מ ורוחבה 1-1.2 מ"מ, ובה 7-12 פרחים. היא מתפרקת בהבשלה מהבסיס כלפי מעלה. גלומות השיבולית לא שוות. המוץ התחתון חד.
פורח ביולי–אוגוסט.
בעבר נודע בארץ מ-10 אתרים, אך גדל כיום רק בארבעה אתרים בשרון. נכחד מגלילות מישור החוף הדרומי (פלשת וחוף עזה), שיש מהם איסופים משנות הארבעים של המאה ה-20. נתון בפלורה גם מהנגב המערבי ומהערבה, אך אלה כנראה מציאות חד-פעמיות של התנחלות אפיזודית. מהשרון ידוע כיום ממאגרי נחלי מנשה (מערבית לפרדס חנה), מבריכת-סמר ומבריכה ליד בית-ינאי (על סמך סקר המינים הנדירים 1994-1995). מהשרון ישנה גם תצפית מ-1984 באזור רמת אביב. הוא נכחד כנראה בגלילה זאת מפרדס חנה, מנחל חדרה ומבריכה ליד גן-שמואל. באזור פלשת היה ידוע מנבי רובין (תצפית אחרונה ב-1978 מחולו יבנה), נחל מוסררה (איילון) ושלולית בתל-אביב. סקר מכוון שנערך באזור ב-1995 לא הצליח לאתר מחדש במקומות אלה את הצמח. ברצועת עזה הוא נאסף פעם יחידה ברפיח ב-1925 והבוטנאי פרסה לא הצליח לאתרו מחדש בשנים 1998-2000. יתכן שהצמח אפיזודי.
ביצות וגדות נחלים בקרקע חולית.
סוג גדול ביותר הכולל 300 מינים, אשר עיקר תפוצתם באזורים הטרופי והסוב-טרופי (כולל האזור הסודני באפריקה), אך ישנם גם מינים צפוניים, בעיקר עשבים שוטים חד-שנתיים. כל המינים עשבוניים, ורבים הם עשבים שוטים המשבשים גידולי חקלאות. חלק מהם חד-שנתיים ונפוצים בגינות. מינים אלה הם צמחים מהגרים יעילים, ובמשך 150 השנים האחרונות התפשטו ברוב יבשות העולם.
נתוני המין בישראל מקשים מאוד על אפיונו כצמח אדום ועל מתן המלצות בקשר לשימור המין: מצד אחד זהו מין טרופי, שישראל עבורו היא לוקוס טרמינוס צפוני, הוא נדיר ביותר ונמצא במספר אתרים זעום; מצד שני יתכן שלפנינו מין אפיזודי, המתנחל פה ושם (דוגמת האירועים בערבה ובנגב המערבי) ואיננו בונה אוכלוסייה יציבה. בגלל המאפיינים המיוחדים שלו - א. היותו מין טרופי בקצה תחום תפוצתו; ב. היותו אחד מצמחי הביצות המיוחדים של מישור החוף – אנו מעדיפים להכלילו ברשימת האדומים ולתת לו עדיפות בשימור ובמחקר האוכלוסיות שלו.
מומלץ לנטר את האוכלוסייה במאגרי נחלי מנשה. לבדוק אם לפנינו אוכלוסייה יציבה הנמצאת בשווי משקל או שזהו אירוע התנחלות אקראי שייעלם בעתיד.
נפוץ באפריקה הטרופית, בצ'אד ובדרום אפריקה.
דגן רב-שנתי נדיר ביותר בארץ, הגדל במקווי מים במישור החוף. בית-גידולו נהרס במהירות. כיום ידועות רק 4 אוכלוסיות מתוך 10 שתועדו. זהו דגן טרופי, אשר ישראל היא קצה תפוצה צפוני של תחום תפוצתו. המין מופיע גם בבתי-גידול יציבים וגם במקומות מופרעים אקראיים. יש צורך במעקב ובמחקר על מנת להחליט אם אינו אפיזודי.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Swamp Lovegrass |
| שם ערבי | ענזה (אל בצ'ה) |
| משפחה | דגניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | מישור החוף (לח) |
| כורוטיפ | טרופי |
| אתר מרכזי לשימור | בריכת-יער, מאגרי מנשה |
| נדירות |
1
4
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
2
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
3.7
10
|
| פריפריאליות | S |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | פגיע |
