כלך דו-דורי

Ferula biverticellata

גדל כיום רק בשתי גלילות: הר הנגב והרי יהודה: בהר הנגב גדל באופן רציף לאורך כביש 171 מנחל דורבן ועד
בורות לוץ. אוכלוסיות קטנות יותר נמצאות
במישור הרוחות, בבור חמת ובקרבת מצפה רמון. בעבר נצפתה אוכלוסיה נוספת נחל צין, דרומית לכלא נפחא, אך
היא לא אותרה בסקר מינים נדירים ב-2016. בדרום הרי יהודה נמצא הצמח בהר עמשא. בשתי גלילות נכחד הצמח: בעמק יזרעאל נאסף בשנים 1924-1941 בין ג'נין לעפולה. כל מאמצינו לגלותו מחדש בשנות השבעים (שמידע, 1982) העלו חרס. הצמח נתון בפלורה פלשתינה גם מהשרון באדמה כבדה. אצל דנין (2004) נתון הצמח גם מפלשת ומהכרמל. הצמח שכיח למדי בחרמון הישראלי, ונאסף גם בצפון החרמון ובמערבו בעליה מהעיירה רחלה לפסגה.

עמקי לס בואדיות ועמקים בהר הנגב. אדמת סחף חומה בחגורת הסְפָר הגבוהה של רכס מעון, מעל רום 800 מטר. בחרמון שכיח הצמח ברום 1500-1900 מטר, שם הוא גדל במדרונות אבניים טרשיים של גיר או דולומיט קשה, בית-גידול שונה מאוד מזה של הר הנגב וכל שכן מזה של עמק יזרעאל. בחורן גדל בבזלת.

על הסוג – ראה כלך דנין.
צמחי כלך דו-דורי שגדלו בעבר ליד ג'נין ובשרון מתאפיינים בפרי גדול מאוד (13 מ"מ), עם שלוש צלעות בולטות בגבו, ובתכונה זו הם שונים מהותית מאוכלוסיות הנגב. לכן חשבנו להפריד את אוכלוסיות הנגב ולתאר אותן בתור מין עצמאי נפרד בשם כלך הרמון (שמידע, 1982). החרמון הוא אחד משני המקומות ממנו תאר טיבו את כלך דו-דורי כחדש למדע. לכן חשוב היה להשוות את אוכלוסיות הנגב לאוכלוסיות החרמון. בסתיו שנת 2005 היתה פריחה רבה במורדות החרמון, ומהשוואה בינה לבין אוכלוסיות הנגב ורכס מעון התברר כי הן כמעט אינן שונות. האוכלוסייה המיוחדת הייתה דווקא אוכלוסיית ג'נין, שהוכחדה זה מכבר.

* הצמח גדל בכ-20 אתרים, רובם בהר הנגב. כל אתרי עמק יזרעאל והשרון נכחדו בשל פיתוח או ריסוסים. בהר הנגב נכחד האתר ליד בורות הקצינים, ובתוך מצפה-רמון ובמישור הרוחות יש סכנה לקיומו בשל אימוני רכב.
* אוכלוסיית נחל ניצנה כוללת מאות פרטים, והיא נצפית כל שנה כפורחת ופורה. אוכלוסיית בית-יתיר שרויה בסכנה הכחדה, באיום של פיתוח.

לערוך סקר שדה למציאת כל אתרי כלך דו-דורי בהר הנגב וברכס מעון. לתחם ולנטר את אוכלוסיית נחל ניצנה ולהכריז על אוכלוסיית הר עמשא כשמורת טבע.

אנדמי ללבנט: גדל בישראל, ובסוריה – בהרי מול-הלבנון, בחורן (משם תואר לראשונה) ובמדבר הסורי. לא נאסף בערבות הגבוהות בירדן, אזור שמופיעים בו רוב צמחי הר הנגב המיוחדים (דק-נוף, צבעוני ססגוני, ברומית רבת-מלענים, פיגמית פור, בן-חרצית גזור וארביס אזון).

עשב רב שנתי המתפקד כצמח גלגל. גדל בעיקר באדמות עמוקות בסְפָר גבוה ובהרים במדבר. אנדמי ללבנט, ובישראל הוא שריד של צומח הרי הלבנט הגבוהים ומהווה מין פריפריאלי צפוני, הקשור לאוכלוסיות הגדולות בחרמון. נכחד מאדמות כבדות בשרון, בשומרון ובעמק יזרעאל בגלל פיתוח חקלאי, וצפויה לו סכנה בגלל הפרעות והרס בית-הגידול גם בדרום הרי יהודה ובחלק מהאתרים בהר הנגב. כיוון שבהר הנגב הוא נפוץ יחסית ואינו בסכנה שם ולאחר עדכון מדד האנדמיות (קיבל ציון שגוי בספר המקורי), הוחלט ב-2020 לשנות את מעמדו לעל סף איום.

שמידע, א. 1982. כלך הרמון. רתם 4: 32-39.