כלך דנין

Ferula daninii

גדל בשלוש גלילות, כולן בנגב: הנגב הצפוני, הר הנגב והנגב הדרומי. רוב האתרים הם בהר הנגב, שם הוא גדל ב-12 אתרים לפחות בשבעה איזורים: הר רמון, הר שגיא, מעבר ערוד , נחל לוץ, הר עידו, קרני רמון ונחל אליאב. האתרים בבורות לוץ, בהר רומם ובאר חורשה הם ככל הנראה טעות בזיהוי המין (בסקרים נמצא שם רק כלך נגבי). בשתי הגלילות האחרות הוא נדיר ביותר, וגדל בכל אחת מהן רק באתר אחד: בנגב הדרומי הוא נמצא בהר עריף בשנות ה-90 של
המאה ה-20; ובנגב הצפוני היו ידועות שלוש אוכלוסיות קרובות מעין מור ונחל חווארים (תצפיות
משנות ה-50-60 של המאה ה-20). הצמח כנראה נכחד מאתרי גן לאומי עין עבדת ובמישור
צין היות ובסקר שנערך בשנים 2015-2016 לא הוא לא אותר שם.

קרקעות חוואריות במדבר, לעיתים מדרון גירי אבני על תשתית של חוואר.

יש בעולם 172 מיני כלך, והם נפוצים מאגן הים התיכון ועד מרכז אסיה. מוקד המגוון של הסוג הוא במרכז אסיה, שם גדלים 97 מינים, ובמזרח התיכון גדלים 55 מינים. זהו סוג אירנו-טורני אופייני, אך שלא כמו דרדר, בוצין וסוגים ערבתיים אחרים – מגוון המינים שלו באנטוליה קטן, ובכל טורקיה יש רק 17 מינים; באירופה 8 מינים בלבד; בארץ 7 מינים, 4 מביניהם גדלים גם באזור הים-תיכוני וגם בחגורת הסְפָר, ו-3 גדלים במדבר: כלך דנין וכלך נגבי בהר הנגב וכלך סיני בואדיות חוליים באזור ניצנה. כלך נגבי נחשב עד לא מזמן מין אנדמי להר הנגב, אך מתברר כי אין הוא מין עצמאי (שייך למין F.ovina ) והוא גדל גם בירדן באדום. לכן לא נכלל בתוך הצמחים האדומים. רבים ממיני הכלך הם צמחי מצוקים, כמו כלך מרוקני וכלך שומרוני, הגדלים בחבל הים-תיכוני. השורש המעובה העמוק מתאים את מיני הכלך לגדול בקרקע לא יציבה כמו בדרדרות אלפיניות ובמדרונות תלולים במדבר.
כלך דנין שייך לקבוצה של כלכים עם נדני עלים דמויי כוֹסיות העוטפים את הגבעול. הוא משתייך לסריה ויקרית, הכוללת את כלך החרמון בדרדרות ענק במרומי מול-הלבנון והחרמון, כלך שומרוני במצוקים בשומרון ובמדבר יהודה, וכלך דנין מהווה את הקצה הדרומי של הקבוצה, החודר למדבר וגדל שם דווקא בחוואר ובגיר רך. בעבר תואר כלך שומרוני כמין אנדמי לשומרון, אך מחקר נוסף העלה כי הוא זהה לכלך מזרחי (Ferula entalis), הגדל בהרי מזרח טורקיה, אירן ועירק. אפשר לראות בשלושת מיני הקבוצה סריה ויקרית אשר הייתה לפנים, בתקופת סוף הפליסטוקן, טקסון אחד, ונדדה דרומה עד הר הנגב בתקופה קרה וגשומה יותר. עם התייבשות האקלים בהולוקן (שמידע, 1972, 1979, 2000) נקטעו אוכלוסיות טקסון האב של הכלך, נותרו מבודדות ועברו ספציאציה בהתאמה לבית-גידולה של כל אוכלוסיה.

* הצמח נמצא ב-12 אתרים לפחות, שמרכזם בהר הנגב ובהר שגיא, ואין חשש חמוּר לפגיעה בהם.
* לפי סקר שנערך ב-2015 רוב האוכלוסיות מונות בין עשרות למאות פרטים, האוכלוסיות הגדולות ביותר הן במורדות הצפוניים של הר שגיא
ובעלייה מהמכתש להר עידו והן מונות עשרות אלפי פרטים.
 * הצמח היבש אטרקטיבי, ומשמש לקישוט פרחים בחלונות ראווה.
* רוב האוכלוסיות נמצאות בשמורת הר הנגב..

מומלץ לתחם שתי אוכלוסיות, לנטר אותן וללמוד בהן את האקולוגיה והדמוגרפיה. בהר הנגב חשוב לא להקים בסיסי צבא או ישובים על האוכלוסיות הצפופות.

הצמח אנדמי לנגב בישראל.

צמח עשבוני רב-שנתי גבוה, נדיר ואנדמי לישראל, גדל בה רק בנגב. למרות שבהר הנגב אין חשש מיידי לפגיעה, חשוב להבטיח שבינוי והכשרת קרקע עתידיים לצרכים צבאיים או אזרחיים לא יפגעו באוכלוסיות.