דבקת יריחו

Galium hierochuntinum

זהו מין שנמצא לראשונה ביריחו על ידי בורנמילר בשנת 1898. גדל בארבע גלילות הגובלות זו בזו: הבקעה, סְפָר שומרון, מדבר יהודה וחוף ים המלח. למעשה מצומצמת תפוצתו רק לרצועה באורך של 75 ק"מ מאזור הג'יפטליק בבקעה ועד אזור שפך הקדרון בים המלח. הצמח גדל בחלק התחתון של המדרונות היורדים מהרי יהודה הצפוניים והרי שומרון הדרומיים לבקע. מכאן שתחום תפוצתה המוגבל חותך 4 גלילות שונות, אך בכל גלילה הוא מאכלס רק שטח קטן. אתרים חשובים שהמין נאסף מהם: אום-זוקא, מעלה-אפרים, אנדרטת הבקעה, יריחו, ואדי קלט, עין פרת, מישור אדומים, מעל קומראן, ראס פשחה וחרבת מזין.
בפלורה פלשתינה נתון הצמח גם מהערבה, אך אין לכך עדות. אצל דנין (2004) נתון גם מעמק הירדן העליון, אך אין לכך עדות.

צל סלעים במדרונות תלולים וגיאיות בחגורה התחתונה החמה של האשדות היורדים לבקע ים המלח.

על הסוג דבקה – ראה דבקה זנובה. דבקת יריחו היא מין אנדמי נדיר, שהתמיין כנראה מדבקת יהודה בקניונים החמים של מדבר יהודה, מואב וסְפָר השומרון. שני המינים דומים מאוד בשעירות הרכה של כל עלוות הצמח. אך בעוד שבדבקת יהודה ערוכים העלים בדורים בני 4-8 עלים, הרי בדבקת יריחו מספר העלים בכל דור הוא שניים או ארבעה. העלה של דבקת יהודה רחב, דמוי ביצה או אליפסה, העלה של דבקת יריחו צר. בואדי קלט אפשר לראות את שני המינים: בחלק העליון גדלה דבקת יהודה ובחלק התחתון דבקת יריחו. כאשר שני המינים גדלים בחפיפה אין צורות ביניים. פינברון ( 1976) מחלקת את המין לשני זנים: זן יריחו, בו הפרח ועוקצו שעירים ולפרי שערות לבנות זיפניות ארוכות המכסות את הפרח; וזן "פפילוזי", שהפרח ועוקצו קרחים בו ופרודות הפרי מכוסות בליטות זעירות דמויות פטמות.
לגבי הכורוטיפ הלכנו בעקבות פינברון 1976 וכתבנו "מזרח-סהרו-ערבי", משום שהדבקה גדלה באזור מרחב ים המלח, ששולטת בו צמחייה סהרו-ערבית (=מדברית). אולם אצל גרינברג-פרטיג (1966) ואצל זהרי (1973) מיוחס לדבקת יריחו כורוטיפ מערב-אירנו-טורני, כי היא קשורה סיסטמטית למינים אירנו-טורניים. חוקרים אלה מדגישים יותר את ההבט של המוצא בקביעת הכורוטיפ של מין ביולוגי.

* לא נעשה סקר צמחים נדירים בתחום התפוצה של המין, ומסיכום נתונים קיימים עולה כי הוא גדל ב-15 אתרים ב-4 גלילות קרובות.
* ברוב האתרים אינו מוגן. מוגן רק בואדי קלט ובשמורת אום-זוקא,

מומלץ לערוך מיפוי שדה של אתרי הדבֵקה בחוף ים המלח, בבקעה ובסְפָר שומרון. מומלץ לתחום שני אתרים, בואדי קלט וליד אנדרטת הבקעה, לפקח בהם על הרעייה ולנטר דמוגרפית את האוכלוסיות.

אנדמי לישראל וירדן. בירדן תפוצתו המדוייקת אינה ידועה, תחומו משתרע באיזור שמואדי שועייב ועד קניון הארנון (דנין, 2004). נתון גם מאדום, על פי (Baierle (1993.

מין חד-שנתי של דבקה, אנדמי לישראל ולירדן, אשר תואר למדע מפתח ואדי קלט ליד יריחו. אזור תפוצתו בעולם מצומצם ביותר, וכולל רק את המדרונות היורדים לצפון ים המלח ולבקעה התחתונה משני צידי הבקע. האוכלוסיות קטנות, אך ערך פגיעוּתו קטן כי הן גדלות בין סלעים, מצוקים וגאיות עמוקים שהנגישות אליהם קשה. גם האטרקטיביוּת שלו אפסית. בשנת 2020 עודכנה האנדמיות של המין ובשל היותו תת-אנדמי אך בעל צמידות אתרים גבוהה, מעמדו של המין שונה לעל סף איום.