ימון הקשקשים

Halophila stipulacea

גדל במפרץ אילת, בקרבת החוף. בקטע החוף הישראלי ידועות כיום האוכלוסיות הבאות: א. בחוף הצפוני (מתפשט גם לחוף הירדני) – אוכלוסיה זו נתונה לתנודות, ומצטמצמת ככל הנראה בשנים האחרונות; ב. כתמים אחדים ליד הנמל ובסיס חיל הים; ג. ליד נמל הנפט; ד. אוכלוסיות גדולות ומפותחות מדרום למעבדת המחקר הימית עד לגבול המצרי (Lipkin et al., 2003, וכן יעקב דפני ודודו זכאי – מידע בע"פ).

גדל בתוך מי הים באזור הכרית של ימים טרופיים בטווח עומק רחב, החל מהחלק התחתון של תחום תנודות הכרית ועד לעומק של 70 מ'. מופיע לעתים באזורי שונית הנחשפים בזמן השפל. גדל על מצעי גידול מגוונים כמו חול גירני, חול גס וטין. הטווח האקולוגי שלו רחב גם לגורמי מליחות, טמפרטורה וריכוזי חמצן ופחמן דו-חמצני במים. במפרץ אילת הוא שולט ולעתים יחיד בחברות היוצרות כרי עשב צפופים גם במים רדודים וגם בעומק רב יותר.

ראה ימון ביצני.

* האוכלוסיות פגיעוּת עקב הידרדרות מצב השוניות של מפרץ אילת שבתחומי ישראל. מספר האוכלוסיות הולך וקטן וגודלן של המושבות מצטמצם. במיוחד נפגעות מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 האוכלוסיות של החוף הצפוני בגלל הזיהום של כלובי הדגים.
* הרעת איכות בית-הגידול הביאה להיעלמות ולהצטמצמות האוכלוסיות של המים הרדודים, ונותרו בעיקר אוכלוסיות העומק.
* מוגן על פי חוק וגדל בשמורת חוף אלמוג. אינו שרוי בסכנת הכחדה עולמית.

הגנה כוללת על איכות המים ומניעת זיהומם, שימור ושיקום בתי-הגידול הטבעיים בכל הקטע הישראלי של מפרץ אילת.

לצמח תפוצה טרופית רחבה: גדל בים סוף בחופי מצריים, סודן, אריתריאה וחצי האי ערב. לפי ליפקין וחבריו (Lipkin et al., 2003), נפוץ יותר בחלקו הצפוני של ים סוף, ופחות שכיח במרכזו ובדרומו, תפוצתו רבה בכל חופי מזרח אפריקה ובחופי האוקיאנוס ההודי מזרחה עד לחופי מלזיה ואינדונזיה.
בחופי סיני הוא נפוץ מאוד גם במפרץ אילת וגם במפרץ סואץ. פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 הביאה להגירה של ימון הקשקשים אל הים התיכון (ההגירה הלספסית). זהו המין הראשון מבין עשבי הים הטרופיים שהיגר אל הים התיכון, כנראה באמצעות תנועת אוניות מפורט סעיד צפונה ומערבה. כיום הוא מצוי בחופים של המזרח התיכון בקפריסין, באיי הים האגאי, בחופי מצריים, ותפוצתו מגיעה מערבה עד מלטה. נעדר מחופי הים התיכון בצפון סיני, ישראל ולבנון.

עשב-ים טבול, הגדל בקטע החוף של מפרץ אילת שבתחומי ישראל. מספר אתריו קטן עקב העובדה שאורך חוף מפרץ אילת שבתחומי ישראל הוא 10.5 ק"מ בלבד. מכאן, שלמרות היותו מין שכיח במפרץ אילת כולו, בהיבט הישראלי הוא מין נדיר. ההרעה המתמשכת במצב החופים של הקטע הישראלי של מפרץ אילת עקב פיתוח, בינוי וזיהום, יוצרת סכנה לקיומן של האוכלוסיות. על יסוד שיקולים אלה ניתן לו מעמד של מין אדום, בקטגוריה של מין באיום.

ראה ימון ביצני.