אירוס נצרתי

Iris bismarckiana

בשל יופיים, ומפני שאין צורך להשקותם, מקובל להעתיק קני–שורש של אירוס נצרתי ואירוס הדור ולשתלם בבתי-קברות ובגינות.

גדל בישראל רק בגליל העליון, בגליל התחתון ובשוליים המערביים של החרמון. תפוצתו משתרעת בעיקר ברכס נפתלי מנחל דישון ועד מטולה. רבבות פרטים גדלים סביב יפתח, בעיקר בהר מצפה פאר. ריכוזים נוספים נמצאים בגליל התחתון מגבעת המורה ועד אזור נצרת עילית ועין-מהיל. אתרים בעמק החוּלה (מצד עתרת, צומת גומא, עין אווזים) ובחרבת מחוז (בחבל תפן, האתר היחיד ממערב לפרשת המים) חשודים כאתרי שתילה מלאכותית בעקבות העתקה. בחרמון נמצאים שני אתרים של אירוס נצרתי; האחד למרגלות הר דב, לצד תחתיתו של מעלה גדעון. אוכלוסייה זו קרובה לאוכלוסיות מטולה, עמק עיון ורכס נפתלי. אתר שני נמצא ברום 1,200-1,300 מ' בשולי הכפר מג'דל-שמס במדרון טרשי. לגבי אוכלוסייה זו התעוררו ספקות אם לשייכה לאירוס הגולן (החרמון) או לאירוס נצרתי, ויתכן שהיא אוכלוסיית מעבר בין המינים.

מדרונות אבניים ומנוקזים היטב, בשולי חורש או בבתות. במסלע שונה ובקרקעות מגוונות: טרה רוסה, בזלת, וכן רנדזינה בהירה על סלעים מגיל סנון ואיאוקן.

המין נאסף באזור נצרת מאז שנות ה-60 של המאה ה-19. קני-השורש שלו הובאו לאירופה על ידי סוחרים מהלבנון ומהגליל, ועל סמך הפרחים שפרחו בגנים בוטאניים באירופה הוא תואר כמין חדש למדע בשנת 1892 על ידי הבוטנאי רגל.
אירוס נצרתי דומה מאוד לאירוס החרמון (I. hermona). אבישי רואה את שני הטקסונים כמינים נפרדים. על ההבדלים בין אירוס נצרתי לאירוס החרמון – ר' אירוס החרמון (אירוס הגולן).

* עיור, מרעה וייעור הם גורמי הסיכון העיקריים. האוכלוסיות באזור נצרת הולכות ומצטמצמות הן בעקבות הבינוי בהר יונה מאז תחילת שנות ה-80 והן בעקבות רעייה חריפה ועיבוד שטחים חקלאיים. האוכלוסיות באזור יפתח מצויות באזור ייעור, פיתוח בטחוני, והכשרת שטחי מטעים ומחצבות. רוב האתרים רחוקים למדי מישוב או דרך, אך אחדים מצויים ממש ליד כביש ראשי. הגישה אל רוב האתרים קלה ונוחה למדי. פרחיו היפים מעמידים אותו בסכנה של קטיפה ועקירה. זו הסיבה העיקרית להיעלמות אוכלוסיות שלמות בישראל ובדרום לבנון.
* דגם התפוצה הוא כתמי מאוד, עם ריכוזים צפופים באוכלוסיות ששטחן מצומצם. לדוגמא בגבעת המורה נספרו 2,400 נצרים ובדישון התיכון מוערכת האוכלוסיה ב-60,000 נצרים.
* המין אנדמי, הסכנה המקומית בישראל ובלבנון היא הסכנה העולמית.
* רמת שמירת הטבע בינונית. אתרים אחדים הנם שמורות טבע מוכרזות – גבעת המורה, עיינות שועים (נצרת), נחל דישון, הריכוז המועתק ממזרח ליפתח, נחל משגב–נחל השומר. האוכלוסיות הגדולות – מקטע נצרת ומקטע יפתח, אינן כלולות בשמורות טבע, והן הולכות ומצטמצמות. הצמח מוגן על פי החוק וכלול ב"רשימת ערכי טבע מוגנים".

תכנון דחוף של תוכנית לשימור והצלה באזור נצרת והכרזת השמורה המוצעת של מורדות הרי נפתלי באיזור יפתח תוך כלילת חלקות של אירוס נצרתי בתוכה והגנה מיוחדת עליהן. מומלץ לקיים מעקב סדיר אחר האוכלוסיות הגדלות מחוץ לשמורות טבע וידועות כרגישות לפגיעה, ולערוך סקרי שדה ומעקב דמוגרפי באתרים שלא נסקרו במפורט עד כה. יש לפעול להפסקת המנהג של העתקת הצמחים לבתי קברות ולגינות.

אנדמי לישראל ולדרום לבנון. יש עדויות על תפוצתו גם בדרום לבנון מעמק עיון מצפון למטולה ועד ממערב למנרה. אין מידע על מצב האוכלוסיות בתחום לבנון וייתכן כי נכחדו.

מהיפים שבפרחי הארץ, אנדמי לישראל, אולי גדל גם בדרום לבנון, אך לא מוגן שם. בישראל נפוץ בשני ריכוזים גיאוגרפיים: אחד באזור נצרת וגבעת המורה, שנהרס ברובו ומה ששרד מאויים, ואחד לאורך רכס נפתלי, שהוא שמור יחסית ויש לפעול לשימורו הנרחב. הסיכון העיקרי נובע מפיתוח שטחים טבעיים, אך גם קטיפה ועקירה מופרזות מהוות איום.