אספסת איטלקית

Medicago italica

נאסף בעבר מכל גלילות מישור החוף – עמק עכו, חוף הכרמל, השרון ואזור פלשת, וגדל שם בעשרות אתרים. בסקרים של שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 לא אותרו עוד אוכלוסיות שהיו בעבר בעמק עכו, בחוף הכרמל, באזור פלשת, בחוף עזה ובהרי יהודה. המין נאסף במחצית הראשונה של המאה ה-20 בירושלים בשנים 1931 ו-1942, ובאביב 2000 בבורג אל-מאליח בספר השומרון (תצפית יחידה). נותר כיום כמעט רק בשרון, וגם בגלילה זו פחת מספר האתרים, אם כי התגלו גם כמה אתרים שלא היו ידועים בעבר. ריכוזי האוכלוסיות העיקריים ששרדו מצויים באיזור תל-מונד–רמת-הכובש–קדימה–אילנות. כמו כן נמצא אתר ליד בנימינה בקרקע חמרה.

קרקעות חול וחול-חמרה ושדות בור חוליים במישור החוף עם העדפה לחמרה.

הפרי של אספסת איטלקית מתאפיין בעיקר, בהשוואה למיני אספסת אחרים, במספר הכריכות המועט ובדגם העורקים עליהן ובשיכים שהם זעירים או מנוונים. מין קרוב הוא אספסת החוף, שהוא המין הנפוץ לאורך חופי הארץ, ואשר בפריו יש מספר רב יותר של כריכות וכן שיכים בולטים בשולי התרמיל (כמו לרוב מיני האספסת). גם לאספסת החוף יש זן ששיכיו זעירים, אך מספר כריכותיו רב (ראה סֵפֶר אהרונסון טבלה ד').
באתרים אחדים יש צורות מעבר בין אספסת החוף לאספסת איטלקית, למשל בשטח החולות שמדרום לאור עקיבא בין כביש 2 לכביש 4. באזור חולות זה נמצאה אוכלוסייה צפופה של אספסת החוף ובתוכה פרטים עם מספר כריכות מועט ושיכים קטנים, עורק היקפי של הכריכה עדין ועובי כריכה דקיק. הצמחים הוגדרו כאספסת איטלקית על ידי המומחית העולמית קלרה חן, אולם כיוון שמעברים כאלה בין שני המינים נצפו באתרים נוספים בחוף, ייתכן כי יש מקום למחקרי שדה נוספים בישראל על מנת לבסס את הפרדה של אספסת החוף ואספסת איטלקית לשני טקסונים נפרדים. יש לקוות שעד אז לא ייכחדו האוכלוסיות במישור החוף.

* הרס בתי הגידול הטבעיים של חול-חמרה במישור החוף הוא הגורם העיקרי להכחדת האוכלוסיות ולצמצום מספר הגלילות והאתרים. לא ברור מדוע רוב האוכלוסיות שרדו דווקא בשרון, למרות הפיתוח החקלאי והעירוני הנרחב באיזור זה, ולא בגלילות האחרות של מישור החוף.
* גדל בכתמים של עשרות עד מאות פרטים בשטחים של מטרים ספורים עד עשרות מטרים. האוכלוסיות מקוטעות בהתאם לקיטוע של בתי הגידול המתאימים.
* חסר מידע על מגמות דמוגרפיות רב-שנתיות ועל תנודות בגודל האוכלוסייה בכל אחד מהאתרים.
* המין מצוי בכל ארצות הים התיכון וכנראה אינו שרוי בסכנת הכחדה עולמית.
* הצמח מוגן בשמורת קדימה.

יש לנסות לאתר אוכלוסיות נוספות בכל גלילות מישור החוף, ולנהל מעקב דמוגרפי באוכלוסיות מוכרות על מנת לוודא מגמות רב-שנתיות ביכולת ההתמדה של האוכלוסיות. כן יש לאזרח את המין בקרקעות מתאימות בשמורות חרוצים ונחל פולג.

אגן הים התיכון ואיי הים התיכון: ספרד, פורטוגל, איטליה, סרדיניה, סיציליה, מלטה, לוב, טוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, ישראל וירדן.

אספסת איטלקית היא צמח חד-שנתי של בתי-גידול חוליים במישור החוף. הוא מסווג כצמח אדום באיום עקב אובדן בית-הגידול. הוא שרד רק בגלילה אחת מבין 5 שגדל בהן במישור החוף בעבר. נדירוּתו קשורה גם להיותו מין פריפריאלי, שעיקר תפוצתו משתרעת בארצות הים התיכון שמצפון לישראל. מומלץ לנטר במעקב רב-שנתי אוכלוסיות ידועות ולנסות לאזרח בתוך שמורות, יחד עם מיני חולות נדירים נוספים במישור החוף.

Heyn, C.C.1963 The annual species of Medicago. Scr. Hierosolymthana, 12:1–154.
אתר אינטרנט:
ILDIS – International Legume Database & Information Service
http://www.ildis.org/