מישויה פעמונית
Michauxia campanuloides
מבוסס על:
עשבוני דו-שנתי מונוקרפי (פורח ועושה פרי פעם אחת ובכך מסיים את חייו) זקוף שגובהו 1-2 מ'. כל אברי הצמח מכוסים זיפים סמורים. הגבעול אשון, מסתעף בחלקו העליון. עלי השושנת מאורכים, גזורים מעט לאונות או משוננים גסות. בכל צמח יש 10-50 פרחים. הפרחים בודדים, נישאים על עוקצים ארוכים לאורך ענפי התפרחת. הגביע בן 8-10 אונות, בין כל שתי אונות מצויה שן כפופה לאחור. הכותרת לבנה (לעיתים עם גוונים ורודים בהירים), גדולה מאוד, קוטרה עד 9 ס"מ, בעלת 8-10 אונות סרגלניות ארוכות. הפרח מוזר למראה - אונות הכותרת משוכות לאחור והצלקת הצינורית ארוכה ובולטת קדימה. מהמיוחדים והיפים בפרחי ארצנו. ההלקט נטוי מטה ונפתח בבסיסו.
הפריחה חלה באביב המאוחר – לעתים מתחילה באפריל אך עיקרה במאי-יוני.
הצמח גדל בגליל העליון, בגליל התחתון, בגולן, בחלק הים תיכוני הנמוך של החרמון ובשומרון. בסך הכל ידועים 61 אתרים, אך ייתכן שמספר האתרים הכולל הוא 65. רוב האתרים (42) נמצאים בגליל העליון בשלושה מקטעים – נחל עיון – רכס רמים, גוש הר מירון ונחלי הגליל העליון המערבי. בגליל התחתון נמצא בארבעה אתרים באזור נחל צלמון. בשומרון נמצא ב-1985 בואדי ברטעה כצמח חדש לגלילה על ידי יעקב שורר. בגולן נמצא באתרים ספורים – פתח נחל שיאון ובניאס, הוא לא אותר בנחל דרדרה ששם נאסף ע"י אליעזר שמאלי ב-1925. בחרמון הנמוך נמצא ב-12 אתרים באזור חזורי – נחל גובתא כמו גם בהר נמרוד ונחל שיאון.
סלעים, שולי מצוקים ומדרונות טרשיים ומקומות מוארים ופתוחים בין סבכי חורש. בחלק ניכר מהאתרים נמצאו הצמחים במפנים דרומיים ויובשניים. ברוב האתרים גדלים הצמחים בתוך סבך קידה שעירה או בבתה. פרטים בודדים גדלים בשוליים של סבכי חורש. לעתים גדל במחשופים סלעיים החצובים בצד כבישים –כמו בכביש הצפון ובמצפה הוד. יתכן כי למין יש כושר התנחלות מוצלח בבתי גידול מצוקיים שנוצרים בידי אדם.
הסוג מישויה מונה שבעה מינים הנפוצים ממזרח הים התיכון (טוקריה עד ישראל) ובמזרח עד לאירן ולקווקז. זהו סוג עצמאי בעל עמדה נפרדת במפשח הפעמוניתיים, שאין לו טקסונים קרובים; לכן משערים שזהו סוג ארקטו-טרציארי ששרד כנראה באזור הקווקז מעידנים קדומים ולאחר מכן עבר התמיינות משנית באזור מזרח הים-התיכון. כיום זהו סוג בעל תפוצה ים-תיכונית (מוצאו כנראה בקווקז).
*מספרי הגלילות והאתרים יציבים ללא שינוי.
* הצמח מופיע באתרים השונים כפרטים בודדים ופזורים עד עשרות. מספר הפרטים הכללי בישראל נאמד בסדר גודל שבין 1,000 ל-10,000.
* סקרי השדה והתצפיות הראו שהצמח נפוץ יותר ממה שהיה מקובל בעבר. האיום העיקרי יכול להיגרם מהכשרות קרקע ומעבודות עפר באתרי גידולו.
* הצמח מוגן על פי חוק, וגדל בשמורות טבע אחדות: נחל עיון, נחל בצת, נחל כזיב, הר מירון ונחל עמוד.
* אין מידע מספיק על דרגת הסיכון ומצב השימור בארצות הסמוכות לישראל שבהן הוא גדל (טורקיה, סוריה, לבנון). בטורקיה הצמח נפוץ למדי במצוקים הים-תיכוניים.
מומלץ לקיים מעקב קבוע בכל האתרים בישראל על מנת ללמוד את המגמות לטווח ארוך בקרב האוכלוסיות. הצמח אטרקטיבי וקל לגדל אותו בתנאי משתלה. על כן מומלץ להרבות אותו כצמח נוי.
המין גדל בטורקיה (בייחוד בחבל הים-תיכוני), בסוריה, לבנון וצפון ישראל. הוא נעדר מקפריסין.
עשב דו-שנתי גבוה בעל פרחים מיוחדים ואטרקטיביים
הגדל בגלילות הצפוניות של ישראל בבתי גידול טרשיים. צפון ישראל מהווה גבול דרומי
של תפוצתו הכללית במזרח אגן הים התיכון. בספר האדום (2011) ניתן לצמח משקל מיוחד
על ידי הועדה המקצועית והמספר האדום שלו הועלה ל-3.2 באופן שרירותי למרות שהמספר
המחושב היה 2.6. היות והצמח מוגן על פי חוק בגלל פרחיו המרשימים, הוחלט ב-2018 על
ידי הועדה המקצועית המלווה לשנות את מעמדו של המין לצמח על סף איום, בהתאם לחישוב
המספר האדום.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Rough-leaved Michauxia |
| שם ערבי | מישויאה |
| משפחה | פעמוניתיים |
| סיווג | ברשימת המינים על סף איום |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | מזרח ים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | קרן ברתות |
| נדירות |
1
1
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
3
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
2.6
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | קרוב לסיכון |
