אלמוות שיכני

Paronychia echinulata

גדל במישור החוף בשרון ולפנים גם בגליל המערבי באתרים הבאים: שמורת ביצת נחל פולג (נכחד מאז שנות השישים), רמת הכובש, שמורת חרוצים (בני-ציון, נכחד מאז שנות התשעים), אילנות מזרח (מתחת לקו מתח חשמל) ובשמורת לימן, צפונית לאכזיב (תצפית מ-2004). למרגלות החרמון ידוע אתר אבן-החול בהר קטע.

גדל בחגווי סלעי כורכר ועל חול-חמרה במישור החוף ועל גבי אבן-חול ברזלית (בכיסי קרקע קטנים) בהר קטע למרגלות החרמון. כל האתרים בשטח פתוח חשוף לשמש. מראה זיקה קלציפובית ברורה.

שונה משאר מיני האלמוות בחפיו שאינם קרומיים. דומה לרב-פרי, אך החפים דוקרניים. הפרי סינפטוספרמי, נשאר צמוד לגבעולים היבשים אשר אינם מתפרקים בקלות, מה שהופך מין זה לקבוצה מיוחדת בסוג אלמוות, המותאמת לתנאי יובש באקלים ים-תיכוני.

* בית-גידולו – קרקעות חול-חמרה – נעלם ברובו, ומה ששרד שרוי בסכנת פיתוח מיידית. מספר האוכלוסיות הידועות פחת מאוד, ובסקרים האחרונים לא נמצא באתרים שהיה ידוע בהם בעבר. המין נותר כנראה רק בארבעה אתרים בארץ. מין נדיר ביותר, שנאסף פעמים ספורות בלבד.
* האוכלוסיות ששרדו מקוטעות ביניהן קילומטרים אחדים עד עשרות קילומטרים.
* מספר הפרטים באוכלוסיה קטן ביותר (בין 5-30 בכל אחד מן האתרים), ויתכן שזו סיבת ההכחדה. אך גודל אוכלוסייה קטן אינו תמיד הסיבה להכחדה במיני צמחים חד-שנתיים כיוון שידוע כי הם שומרים על בנק זרעים גדול בקרקע. יחד עם זאת, אין מידע על בנק הזרעים של מין זה ועל תנודות שנתיות בגודל האוכלוסיות.
* תפוצתו הגיאוגרפית נרחבת, וככל הנראה אינו בסיכון עולמי. באיים הבליאריים הוא מוגדר כ"קרוב לאיום" (NT לפי קטגוריות IUCN).
* מוגן רק בשמורת לימן. זוהי שמורה קטנה ביותר, מוקפת במפעלי תעשיה, שדות חקלאיים ומגורי אדם.

הגברת מאמצים לאתר אוכלוסיות בשמורות חול חמרה במישור החוף או מחוצה להן, במגמה לוודא שאכן לא נכחד.

הצמח נפוץ במישורי חוף חוליים של רוב ארצות הים התיכון: ממרוקו ואלג'יריה דרך ספרד צרפת,איטליה, יוון וכרתים. נתון גם מאיי הים התיכון – קפריסין והאיים הבלאריים. חסר בלבנון, בסוריה ובטורקיה. חורג מהים התיכון אל חופי האוקיינוס האטלנטי במרוקו.

צמח חד-שנתי קטן של קרקעות חול חמרה במישור החוף, שקשה לאתרו בשטח. נכחד בשלושה מתוך ששת האתרים שהיו ידועים בארץ. כל ההכחדות היו בתוך שמורות טבע קטנות לאורך מישור החוף. זהו מקרה יוצא דופן, שלא הרס בית-הגידול גרם להכחדה. ייתכן גם שמספר המבקרים הגדול בשמורות הקטנות של מישור החוף משפיע לרעה על אפשרות טובה להתבסס עקב רמיסה או סיבות אחרות. תמונה עגומה עולה מכך לגבי עתיד המינים הנדירים של מישור החוף, והפתרון הוא אולי שיש להקצות להם שמורות גדולות יותר. ייתכן גם שמשום שהצמח קטן ביותר קשה למצוא אותו בסקרים, ואולי לא נכחד כלל באתרים שתועדו בעבר. מומלץ להשתדל לאתר מחדש צמחים באתרים המתועדים.

אתר אינטרנט: Herbari Virtual de les Illes Balears
http://herbarivirtual.uib.es/