אלמוות ארץ-ישראלי

Paronychia palaestina

הצמח נאסף עד שנות החמישים של המאה ה-20 באתרים אחדים לאורך חוף הים התיכון – גשר הזיו, שבי ציון ועכו בעמק עכו; הרצליה, נתניה ותל-ברוך בשרון; ואזור עתלית וחוף דור-הבונים בחוף הכרמל. בפלורה פלשתינה הוא נתון גם מחוף פלשת, אך אין מהאזור נתוני עשבייה. אין כמעט דיווחים על הימצאותו בגלילות השרון ופלשת מאז שנת 1956, ונראה כי רוב האתרים הוכחדו. מאז שנות השמונים הוא נמצא בוודאות בכמה אתרים רק בגלילות חוף הכרמל ועמק עכו. לפי סקר שנערך ב-2017 האתרים בחוף הכרמל שהצמח גדל בהם נמצאים בחופי החותרים, מגדים, עתלית, כפר גלים וחוף דור-הבונים. בעמק עכו גדלות אוכלוסיות בחופי ראש הנקרה ושבי ציון.

גדל בסלעי כורכר בקרבת חוף הים, המושפעים באופן ניכר מרסס הים.

אלמוות ארץ-ישראלי דומה בצורתו לאלמוות הכסף, הנפוץ ברוב אזורי הארץ. שני המינים דומים בחפים המכסיפים המלווים את העלים, בצורת העלים ובאופי השרוע-כרי של הצמח. הם נבדלים זה מזה בבירור רק בפרחיהם: בפרחי אלמוות הכסף אונות הגביע קטועות ובראשן חוד דמוי זיף נוקשה, ואילו אונות הגביע של אלמוות ארץ-ישראלי מצטררות בהדרגה, שטחן מכוסה שערות רכות ואין להן זיף נוקשה בראשן.
אלמוות ארץ-ישראלי קרוב ביותר לאלמוות סיני, הגדל בכיסי סלע במדבר ובחגורת הַסְּפָר. יש חוקרים המכלילים אותו בתוך הטקסון אלמוות קורדי, הגדל באגן המזרחי של הים התיכון.
החוקר שאודרי (Chaudhri, 1968 ) פיצל את קבוצת אלמוות סיני (עם הפרחים חסרי זיף בראש אונות הגביע) לכמה מינים, והגדיר מהארץ עוד שלושה מינים: 1) אלמוות הקרקפות, מין קרוב מאוד לאלמוות סיני, ועל פי דנין (2004 ) שכיח למדי בישראל בחגורת הַסְּפָר. 2) אלמוות ירדני – מין נקודתי בישראל, תואר מנצרת. קרוב מאוד סיסטמטית לאלמוות הקרקפות. לא הוכלל ברשימת הצמחים האדומים כי לדעתנו זה מין מוטל בספק, אשר איש מהבוטנאים בארץ לא הצליח לחזור ולמצאו, גם לא בהרי נצרת משם תואר הטייפ. 3) אלמוות גדול-גביע (אלמוות כפוף-גביע) – מין קרוב מאוד לאלמוות ארץ-ישראלי, אשר דנין (2004) מתאר אותו כ"נדיר מאוד" משדות בור בחוף הגליל המערבי. זהו המין השכיח בקפריסין (Meikle,1977), והוא מחליף שם כנראה את אלמוות ארץ-ישראלי, הקרוב לו מאוד. יתכן כי הוא שם נרדף לאלמוות ארץ-ישראלי. בסקר המינים הנדירים שנערך בצפון הארץ ובמישור החוף בשנות התשעים למאה העשרים לא הצלחנו לאתר את שלושת מיני האלמות הנזכרים לעיל.

* ייתכן שהפיתוח המואץ באזורי רכסי הכורכר החופיים והתרבות התנועה של בני אדם ורכב-שטח באזורים אלה צימצמו מאוד את מספר האתרים המתאימים. ההתפשטות של המין הפולש מדרום אפריקה צלקנית החרבות (=אהל האצבעות) ברכסי הכורכר החופיים מכרסמת בבית-הגידול הטבעי.
* האתרים שהצמח נמצא בהם עדיין בשנות ה-80 מקוטעים ביניהם כדי 50-60 ק"מ. מצוי בדרך כלל בצפיפות רבה במקום הימצאו.
* באתרי עמק עכו וחוף הכרמל גודלן של האוכלוסיות נאמד בין כמה עשרות לכמה אלפי פרטים בכל אתר.
* הצמח בסכנה עולמית, שכן הוא אנדמי לרצועה צרה בחופי ישראל ולבנון.
* מוגן בשמורת חוף דור-הבונים.

לנסות לאתר אוכלוסיות נוספות ברכסי הכורכר החופיים ולאזרח גם בתחומי הגן הלאומי אפולוניה ושמורת חוף השרון.

מגודל בגן הלאומי אכזיב ובגן המקלט בעין אפק.

מין אנדמי לחופי ישראל ולבנון.

המין תת-אנדמי, אולם קרוב מאוד למינים אחרים סביב הים התיכון. בישראל נמצא בעבר בעשרות אתרים לאורך החוף על רכס הכורכר, אך מספרם הצטמצם ביותר. מיוחד לבית-גידול הולך ונעלם ככל שמתגבר הפיתוח בקרבת חוף הים, ועקב התפשטות מינים פולשים המתחרים במיני הבר.

Chaudhri, M.N. 1968. A revision of the Paronychiinae. Meded. Bot. Mus. Herb. Rijks Univ. Utrecht 285: 1-440.