חלוק ערבי
Petrorhagia arabica
צמח חד שנתי זקוף, עדין מאוד, שעיר ודביק, שגובהו 5-10 ס"מ. עלי הגבעול נגדיים, סרגליים, מחודדים, אורכם 1 ס"מ ורוחבם 1-2 מ"מ. התפרחת מבודרת ומסתעפת בצורה דו-קרנית. עוקצי הפרחים עבים ושווים באורכם לאורך הגביע (6 מ"מ) או ארוכים ממנו מעט. הגביע חרוטי, על עורקיו יש שערות בלוטיות, אך בין העורקים אין שערות. עלי הכותרת אינם בולטים מתוך הגביע, אורכם 6-7 מ"מ. הפרי הלקט המכיל זרעים מרובים. גודל הזרע 2 מ"מ, בעוד גודלו של הזרע בחלוק זוהרי 2.7-3 מ"מ.
אופייניים לחלוק ערבי בהשוואה למיני חלוק אחרים פרחים קטנים וחבויים, זרעים קטנים ושערות בלוטיות על פני ענפי הצמח ובמיוחד על הגביע.
צמח נדיר ביותר, אשר ניתן בישראל בשלוש גלילות משלושה איסופים בודדים: בפלשת הוא נמצא ב-1926 בשכונת בורוכוב (כיום גבעתיים). מאז לא נמצא אף פעם במישור החוף גם לא בסקר המינים הנדירים. בגלילת ים המלח נאסף בעין גדי בשנות הארבעים ומאז לא נצפה. בהר הנגב נאסף במכתש רמון בשנות החמישים. בפלורה פלשתינה (Danin, 2004) ניתן המין מספרות גם מהבקעה התחתונה, כנראה מיריחו (יתכן שזו טעות הגדרה של חלוק זוהרי) וגם מהר הנגב.
מדבריות, כנראה מדרונות אבניים בהרי המדבר.
הסוג חלוק כולל 28 מינים, בעיקר מינים חד-שנתיים וגם עשבוניים רב-שנתיים. תפוצת הסוג כוללת את האיים הקנריים, כל אגן הים התיכון, אירופה המערבית והמרכזית עד הים הבלטי ומזרחה, כל המזרח התיכון עד קשמיר. מרכז המגוון של הסוג באזור הים-תיכוני.
הצמח תואר מפרט שאסף הבוטנאי קייזר במאה ה-19 בואדי עלייאת ברום 700 מטר (?) בעליה לסרבל. עד שנות השמונים של המאה ה-20 התייחסו רוב החוקרים לשני הטקסונים – חלוק זוהרי וחלוק ערבי, כאל מין אחד, ולכן אפשר לראות בפלורה של פוסט (1896,1932) כי חלוק ערבי ממשיך בתפוצתו צפונה ליריחו, גלבוע, הר גריזים ולצפת, – מסתבר כי אלה היו צמחים של חלוק זוהרי.
* מין הידוע מישראל רק על פי 3 איסופים מ-3 אתרים, אשר אחד מהם (שכונת בורוכוב 1926) נכחד זה מכבר ושניים אחרים נראים כאירועים אפיזודיים.
* באזורי גידולו בנגב לא נעשה סקר מינים נדירים ולכן לא ברור אם המין אפיזודי בישראל או שזהו מין נדיר הגדל במדבר במעונות שטרם נמצאו. כמו כן המין חד-שנתי, ויתכן שהוא שומר על בנק זרעים גדול ומופיע רק אחת לכמה עשרות שנים.
מומלץ לערוך סקר מקיף בנגב במטרה לגלות אוכלוסיות של חלוק ערבי ולברר אם זהו מין אפיזודי או מין אוטוכטוני עם אוכלוסיות יציבות.
מין אנדמי לסיני, לדרום ירדן ולנגב הישראלי, וגם בתחום זה הצמח נדיר ביותר ונאסף במשך מאה וחמישים שנה פעמים ספורות בלבד. גדל בסיני באזור ההר הגבוה של דרום סיני ונאסף גם פעם יחידה באזור העגמה והתיה של מרכז סיני. הצמח נדיר ביותר לא רק בנגב אלא גם בסיני – משלחת האוניברסיטה העברית לחקר סיני אשר חקרה את צמחיית סיני במשך יותר מעשר שנים (Danin at al., 1985), לא הצליחה למצוא אפילו פרט אחד של הצמח. בירדן גדל הצמח ברמות הגבוהות של אדום ומואב. הלר (1980-1999) מציין את החלוק הערבי מן החורן (ג'בל דרוז), אך יתכן שזה בלבול הגדרה עם חלוק זוהרי הגדל שם.
נדירותו הרבה מביאה לחוסר מידע על בית -גידולו ומעמדו הסיסטמטי המדויק.
צמח חד-שנתי מדברי תת-אנדמי לסיני, ישראל ודרום ירדן. נדיר ביותר בכל אזורי גידולו. לא ברור אם הופעתו בארץ היא אפיזודית או שקיימות מעט אוכלוסיות קבועות. המין הוכנס לרשימת האדומים כי זהו מין אנדמי, אשר תואר מההר הגבוה בדרום סיני, הגדל גם ברמות הגבוהות של דרום ירדן ולכן יש סיכוי טוב שהוא יתגלה בהרי הנגב. אם הצמח איננו אפיזודי יש חשיבות רבה לשימורו בגלל חוסר ההתייחסות אליו בארצות השכנות. עם זאת, יתכן גם שזהו מין שנכחד מהעולם.
Liston, A. 1986, A New Species of Petrorhargia. Candollea 41, (1), 179-181.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | |
| שם ערבי | קרונפול כזב חקלי |
| משפחה | צפורניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | מדבר, הרים במדבר |
| כורוטיפ | אנדמי (סהרו-ערבי) |
| אתר מרכזי לשימור | מכתש רמון ? |
| נדירות |
1
5
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
2
4
|
| המס' האדום |
1
4.2
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | נכחד |
