חלוק זהרי

Petrorhagia zoharyana

גדל בשמונה גלילות: נגב צפוני, מדבר יהודה, שומרון, סְפַר-שומרון, הבקעה, הגלבוע, גליל תחתון, גליל עליון ודרום-הגולן. בנגב הצפוני הוא נדיר ביותר, ונמצא עד כה רק בשני אתרים בחולות מישור ימין. גם במדבר יהודה ובבקעה הצמח נדיר ביותר ונמצא רק בואדי קלט, ביריחו ובכביש ירושלים –יריחו. המין נדיר בסְפַר השומרון ובגלבוע, שם נמצאו האוכלוסיות הגדולות ביותר. באזור זה הוא עולה לשדרת ההר ונאסף בהר גריזים ובהר עיבל. בגליל העליון נמצא במצלעות המזרחיות באזור הר כנען ונחל מחניים, ובגליל התחתון – בנחל אוג מתחת לכוכב הירדן ובנחל עמוד. בדרום הגולן נאסף פעמיים בנחל מיצר ומעל חמת גדר.

מדרונות אבניים בחגורת הסְפָר בתחום משקעים של 200-400 מ"מ. לרוב גדל במצע גירני. גדל בעיקר בחגורה היובשנית של האזור הים תיכוני: בגליל אינו חודר אל החבל הים-תיכוני הגשום, אך בשומרון הוא עולה לשדרת ההר, שם כמות המשקעים מעל 400 מ"מ.

פרט לישראל ידוע עוד מהחורן (ג'בל-דרוז) בדרום סוריה, וכן מכל הגלילות המערביות של ירדן. סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה: הסוג חלוק כולל 28 מינים, בעיקר מינים חד-שנתיים וגם עשבוניים רב-שנתיים. תפוצת הסוג כוללת את האיים הקנריים, כל אגן הים התיכון, אירופה המערבית והמרכזית עד הים הבלטי ומזרחה, כל המזרח התיכון עד קשמיר. מרכז המגוון של הסוג באזור הים-תיכוני.
עד שנות השמונים של המאה ה -20, התייחסו רוב החוקרים לשני הטקסונים – חלוק זוהרי וחלוק ערבי – כאל מין אחד, ולכן אפשר לראות בפלורה של פוסט (1896,1932) כי חלוק ערבי ממשיך בתפוצתו צפונה ליריחו, גלבוע, הר גריזים, עליה לצפת, אך למעשה מסתבר כי אלה היו צמחים של חלוק זוהרי. פרופ' זהרי היה הראשון אשר הבין כי האוכלוסיות בסְפַר השומרון שייכות לטקסון שונה מאשר חלוק ערבי, אך הגדיר אותן בטעות כחלוק עבה-P.cretica. אהרון ליסטון (Liston, 1986) הבחין כי הטקסון של חגורת הסְפָר איננו חלוק עבה, ותיאר את המין כחדש למדע בשם חלוק זוהרי, לכבודו של מיכאל זהרי. התיאור מסתמך על "טייפ" מעין עוג'ה בנחל ייטב, שם גדל הצמח במשטחים בצד רותם המדבר ושלהבית קצרת-שיניים במפנה צפוני. מעניין כי בעוד שעמדתו הגיאוגרפית של חלוק זוהרי היא בין חלוק עבה לחלוק ערבי, הרי תכונותיו המורפולוגיות אינן מתאימות לעמדת ביניים כזו.

* צמח הגדל במספר גלילות רב (8) אך רק ב-3 מהן הוא שכיח. ביתר הגלילות הוא גדל באתרי שוליים הנתמכים כנראה על ידי אתרי המקור.
* מספר האתרים בירידה: עד שנות ה-80 של המאה ה-20 נמנו 9 אתרים אך בעבר נצפה ונאסף בעוד 11 אתרים. באזורי גידולו לא נעשה סקר מינים נדירים ואין מידע מהימן על כל האתרים האפשריים וכן גם על גודל האוכלוסיות. בנחל ייטב ובאזור מעלה הגלבוע דווח על קיומם של משטחים של הצמח.
* נמצא בשמורת נחל ייטב+כוכב השחר, אך מצב השמורה באזור שהצמח גדל בו הוא בכי רע, עם לחץ רעייה חריף של עיזים.

מומלץ לערוך סקר יסודי בכל תשע הגלילות שהמין נמצא בהן, ולמפות את תפוצתו. מומלץ לתחם שתי אוכלוסיות, אחת בואדי עוג'ה מעל המעיין (משם תואר המין למדע), והשנייה בגלבוע ליד מעלה הגלבוע. במקומות אלה לנטר את המין ולבדוק את בנק הזרעים שלו.

פרט לישראל ידוג עוד מהחורן (ג'בל-דורוז) בדרום סוריה, וכן מכל הגלילות המערביות של ירדן.

מין חד-שנתי, אשר כל המדדים האדומים שלו נמוכים: אינו אטרקטיבי, בית-גידולו אינו פגיע, יש לו מספר אתרים לא-קטן יחסית, אך חשיבותו רבה ביותר על פי מדד האנדמיוּת שלו, שכן מין זה מייצג כנראה אנדמיזם חדש, שנוצר בחגורת הסְפָר בהולוקן, קרוב לוודאי לא לפני תקופת הברונזה התיכונה. אומנם המין גדל גם בירדן ובדרום סוריה, אך בארצנו גדלות רוב האוכלוסיות, ורק כאן נצפו אוכלוסיות שופעות במיוחד.

Liston, A. 1986, A New Species of Petrorhargia. Candollea 41, (1):
179-181.