אבליניית מישל
Trisetaria michelii
עשב חד-שנתי זקוף שגובהו 5-12 ס"מ. הגבעול והעלים מכוסים בצפיפות בשערות רכות. העלה שטוח ומצטרר בהדרגה כמו בדגניים רבים. הלשונית קרומית זעירה בגודל 1 מ"מ. התפרחת דמויית מכבד גלילי צפוף, דומה למכבד של מיני דגנין. בזמן הפריחה נפתח המכבד ומתפשק, אך מיד לאחר מכן, בהבשלה, הוא שב ומתכנס ונראה כמו שיבולת. יחידת התפרחת הבסיסית – השיבולית – כוללת 2-4 פרחים עם מלענים בראשי המוצים. הפרחים מרוחקים זה מזה. הגלומה התחתונה צרה וקצרה, ואורכה כרבע מאורך הגלומה העליונה. למוץ התחתון של כל פרח שתי שיניים דמויות מרצע, ומלען במפרץ בין השיניים (שתי התכונות האחרונות מיוחדות לסוג אבליניה). הפריחה באפריל, ההאבקה ברוח. יש ככל הנראה האבקה עצמית.
גדל בארץ במישור החוף: בעמק עכו (שמורת לימן) ובפלשת (גדרה וקריית אונו). נרשמה תצפית בצמח בצומת גהה בשנות התשעים. נסיונות למצוא את הצמח לאחרונה בקריית אונו ובצומת גהה עלו בתוהו (שיר ורד 2005).
אוכלוסיות אבלינית מישל בארץ הן פריפריאליות ומקוטעות.
חמרה רדודה, חוסמס וכורכר פריך מכוסה בקרקע חמרה או קרקע חולית במישור החוף. מחוץ לישראל אין המין גדל דווקא בבתי-גידול חוליים. לדוגמא, ה"טייפ" נאסף באיטליה במדרונות הרי גיר, ובקפריסין היא גדלה בגריגה ים-תיכונית על סלעי גיר ברום 300 מטר.
המין נחשב לפנים לסוג נפרד בשם אבליניה – Avellinia, אך לאחרונה אוחד עם הסוג שלשון.
הסוג אבליניה היה סוג מונוטיפי, הגדל מסביב לאגן הים התיכון מפורטוגל ומרוקו במערב ועד יוון וקפריסין במזרח. הוא כלל 1-2 מינים (כלומר ייתכן ששני המינים הקרובים הם טקסון אחד עם שני תת-מינים).
הסוג אבליניה קרוב גם לסוג דגנין, ובעבר הרחוק נחשב כמין בתוך סוג זה.
* הפיתוח המואץ בכל מישור החוף הרס את רוב בתי-הגידול של חמרה, כורכר וחוסמס. כל האתרים נמצאים בקרבת יישובים ושדות חקלאיים. אתר גדרה שנכחד (אולי תתגלה בקרבת מקום אוכלוסייה מתחדשת) ואתר קריית-אונו, אשר עליו עומדת להיבנות שכונת מגורים, נמצאים בתוך אזור עירוני ממש. שמורת לימן נמצאת ליד כביש ראשי, והיא סובלת מפליטות גזים של כלי הרכב ומהשפעת הריסוסים בשדות שבקרבתה.
* הצמח נמצא בשלוש גלילות שונות לאורך מישור החוף, באתרים מקוטעים המרוחקים זה מזה עשרות קילומטרים.
* האוכלוסייה בשמורת לימן בגליל המערבי נתגלתה ונספרה רק ב 1997; נספרו בה 20 פרטים בכתם של 20 מ"ר. האוכלוסייה התקיימה באותו סדר גודל לפחות גם בשנת 1998 וב-2000. בקריית אונו נכחד כנראה הצמח בעקבות בנייה באתר (2005).
* בארץ הצמח נדיר מאוד ועל סף הכחדה, אך ככל הנראה אינו שרוי בסכנת הכחדה עולמית. במאה השנים האחרונות הגדיל המין את תחום תפוצתו באירופה ונדד צפונה (כדוגמת חד-שנתיים רבים העושים זאת בעקבות תרבות האדם או בעקבות התחממות כדור-הארץ).
* הצמח מוגן כיום רק בשמורת לימן.
ניטור האוכלוסיות של שמורת לימן, הצלת האוכלוסייה של קריית אונו ואזרוח בשמורות חמרה אחרות במישור החוף.
מסביב לאגן הים התיכון: פורטוגל, דרום צרפת, איטליה, יוגוסלביה, יוון, כרתים, טורקיה, קפריסין, מרוקו ואלג'יריה. מעניין כי הוא חסר בלבנון.
צמח חד-שנתי בלעדי בארץ לקרקעות חמרה, כורכר וחוסמס במישור החוף, קשה מאוד לזיהוי. ידוע כיום רק משני אתרים (שמורת לימן וקריית אונו), ובעבר היה ידוע גם מגדרה (1927). באתר בקריית אונו הוחל בבנייה בשנת 2000. צמח אדום ב"סכנה חמורה": פריפריאלי, ובית-גידולו בהכחדה אינטנסיבית. האוכלוסיות ששרדו קטנות ומקוטעות. מומלץ לנטר את אוכלוסיית לימן, לנסות לשמור את אתר קריית אונו ולשקול איזרוח במישור החוף בשמורות חמרה נוספות.
פרגמן, א., שמידע, א., רבינוביץ, א., שמיר, צ. ווולצ'ק, מ. 1995. ילקוט הצמחים הנדירים הפוטנציאלים של עמק-עכו והגלבוע. רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ורת"ם – מרכז המידע לצמחי ישראל.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Michelii Oat Grass |
| שם ערבי | |
| משפחה | דגניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | מישור החוף |
| כורוטיפ | ים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | שמורת לימן |
| נדירות |
1
5
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
4
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
5.3
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה חמורה |
