אִירוּס הַנֶּגֶב

מוגן

Iris mariae W. Barbey (1891)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
I. helenae
שם אנגלי
Negev Iris
שם ערבי
סאוסאן (אל-רמל)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי – סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
שמורת חולות שונרה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
בינונית
% אתרים בשמורות
6.8

גיאופיט מקבוצת אירוסי ההיכל (ר' שם). גובה עמוד הפריחה 20-40 ס"מ. העלים קשתיים כחרמש, צרים מאוד, רוחבם 5-13 מ"מ. קוטר הפרח 5-7 ס"מ וצבעו סגול-שחור. העלים מלבלבים לאחר הגשמים, הפרח נפתח בסוף פברואר ובתחילת מרס.

גדל בארץ רק בתחומי הנגב המערבי במשולש החולות הגדול הקרוי "חולות חלוצה": מקיבוץ מגן וניר יצחק בצפון ועד ניצנה ושדמות שיזף (בארותיים) בדרום; מערבה עד חולות סכר (רמת חובב). אוכלוסיות צפופות גדלות בהר קרן, בחולות עגור, דרומית לצאלים וליד גבולות. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

חולות במדבר, מישורי לס חולי בכמות משקעים של 80-150 מ"מ.

צמח אנדמי לישראל ולסיני (תואר מואדי אל-עריש בצפון מערב סיני). עיקר האוכלוסיות מרוכזות בחולות חלוצה בישראל ומיעוטן בחולות ממערב לכביש הגבול ועד ואדי אל-עריש.

זה המין היחיד מבין כל אירוסי ההיכל אשר גדל במדבר הקיצוני, ברמת משקעים של 150 מ"מ גשם לשנה ומטה. זה גם המין הדרומי ביותר מבין כל מיני אירוסי ההיכל, למעט אירוס ירוחם באדום. המינים הקרובים לאירוס הנגב גדלים בדרום-מזרח טורקיה ובצפון-מערב איראן (אבישי 1980). ספיר וחב' (2002) מצאו כי ככל שהולכים דרומה לאורך המפל הגיאוגרפי נעשים העלים של מיני אירוס קטנים וצרים יותר, וצורתם נעשית קשתית דמוית חרמש. ואכן את הביטוי הקיצוני ביותר במגמה זו אפשר לראות באירוס הנגב: עליו קשתיים מאוד עד מסולסלים; העלה קצר באורכו, וגם רוחבו מצטמצם לסנטימטר אחד בלבד. לדעת חוקרים אחדים מהווים אירוסי ההיכל הכהים בישראל מין אחד רחב, המתחלק לתת-מינים או אקוטיפים גיאוגרפיים. גם על פי דעה זו מקבל אירוס הנגב מעמד של מין עצמאי, עקב היותו שונה במובהק מהמינים הכהים האחרים: הפרח קטן יותר, העלים קשתיים יותר מכל מין אחר, והשערות שבתוך מנהרת ההאבקה שחורות או סגולות – בניגוד לשערות הצהובות של שאר המינים הכהים. שלא כמו שאר מיני אירוסי ההיכל, מראה אירוס הנגב אחידות מורפולוגית בין פרטים בתוך כל האוכלוסיות וגם ביניהן. עובדה זו מרמזת על מוצא המין ממספר פרטים קטן מאד, ועל מחסום שמונע חילופי גנים בין אירוס הנגב ובין המינים הקרובים אליו.

  • מין בלעדי לחול ולחול מיוצב, ואינו חורג מבית-גידול זה. על בית-גידול זה מרחפת סכנת פיתוח והשמדה חמורה עם התוכניות לפיתוח חקלאי והתיישבותי של חולות חלוצה. רגיש לאכילת קני-השורש על-ידי מכרסמים. גם רעייה חריפה פוגעת בו. המין נאסף ליצוא עוד משנת 1892,כאשר נאספו כמויות גדולות ליצוא לאירופה בעקבות "בהלת האירוסים" שהייתה שם. כיום אין כל פיקוח על אוכלוסיות סיני, ואוכלוסיות הנגב המערבי נתונות בסיכון חמוּר בשל פיתוח עתידי, ועקירה מכוונת על ידי בדואים.
  • הריבוי הוגטטיבי יוצר כתמים מקומיים צפופים. האתרים בנגב מקוטעים ביניהם במרחקים של קילומטרים אחדים זה מזה.
  • אין מידע מבוסס על האוכלוסיות בסיני מֵעֵבֶר לגבול. בעקבות הרעייה ההרסנית בצד השני של הגבול (עלי האירוס נאכלים כאשר אין בשטח עלים של צמחים אחרים) קרוב לודאי כי רוב האוכלוסיות בסיני בסכנה או שנכחדו.
  • מוגן בשמורת חולות ביר-משש, שמורת חולות שונרה ושמורת חולות עגור.

הגנה מוחלטת מפני קטיפה ועקירה. מעקב וניטור האוכלוסיות שבתחומי השמורות.

זהו המין היובשני ביותר מתוך כל קבוצת "אירוסי ההיכל". הוא אופייני לחולות המדבר והוא אנדמי לישראל ולסיני. בישראל תפוצתו מוגבלת לאזור חולות חלוצה וחולות נחל סכר. עקב רגישות בית-הגידול לפיתוח חקלאי ולרכב-שטח יש לרכז מאמצי שימור לריכוזים הגדולים שלו.