בֵּרוֹנִיקַת הַחוּלָה

Veronica lysimachioides Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
ורוניקת החולה
שם נרדף
V. beccabunga
שם אנגלי
Broad-Leaved peedwell
שם ערבי
לבאח'
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שמורת החולה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
% אתרים בשמורות
13.3

צמח רב-שנתי עשבוני קרח בגובה 20-80 ס"מ. הגבעולים זקופים, מרובעים וחלולים. העלים התחתונים בעלי פטוטרת, מוארכים-אליפטיים; העלים העליונים יושבים, חובקים את הגבעול, אזמלניים ומחודדים; העלים בעלי שינון מסורי או מעוגל או חסרי שינון. התפרחות נגדיות, נישאות על עוקצים ארוכים ודקים והן צפופות פרחים; החפים קטנים וזיפניים; עוקצי הפרחים החוטיים ארוכים בהרבה מהגביע והחפה; התפרחת בשלב הפרי פונה לצד אחד ( זהו אחד הסימנים המבדילים מין זה מברוניקת המים). אונות הגביע ביציות-אליפטיות. הכותרת בעלת ארבעה עלים שצבעם לבן עד סגול חיוור והיא ארוכה מעט מהגביע. הפרי הוא הלקט קרח, ביצני-אליפטי שאורכו כאורך הגביע ובו זרעים רבים. הפירות צפופים ובעת הפרייה ניתן למצוא 10 עד 17 עוקצי פרי לאורך סנטימטר אחד של ענף הנושא פרי. ברוניקת החולה נבדלת מהמין הנפוץ של הקבוצה – ברוניקת המים, בעיקר בתפרחת שופעת הפרחים שלה (50-150 פרחים על כל ענפון בתפרחת) ובאורך עמוד העלי שלה העולה על 2 מ"מ; כמו כן הצמחים הרבה יותר גבוהים מאלה של ב. המים, אינם מתפצלים בדרך כלל בבסיס הצמח, ורוב העלים יושבים (חסרי פטוטרת). בדיקה של אוכלוסיית החצבאני הראתה כי עלי הגבעול לופתים לרוב את הגבעול, אך נמצאו גם פרטים בעלי זוגות עלים עם פטוטרות בחלק המרכזי של הגבעול. שני המינים קרחים, אך תכונה זו מודגשת יותר בב. החולה, בה גם הפירות קרחים לחלוטין. בואסיה, גדול חוקרי הצמחים של המזרח התיכון, אשר תאר מין זה למדע, נתן לה שם התואר lysimachioides ההולם את ייחודה: "הברוניקה הדומה לליסימכיה, על פי התפרחת השופעת פרחים צפופים וצמודים זה לזה". הפריחה בחודשים מאי-ספטמבר.

הצמח גדל כיום בשלוש גלילות: עמק החולה, מרגלות החרמון ובקעת כנרות, ב-14 אתרים בסך הכל. בעמק החולה – בשמורת החולה, בנחל שניר, במעיינות נוחיילה, רג'ר ותל דן. במרגלות החרמון דווח מעמק יעפורי ובבקעת כנרות נצפה בשפך הירדן לכנרת, בבקעת בית ציידא ובפארק הירדן. נכחד בחלק מהאתרים שמהם נאסף או נצפה בהם בעמק החולה בשנות ה-20 עד ה-50 של המאה ה-20. יש גם דיווחים מהגולן בעין סומקה, בירדן ההררי ובנחל חרמון, אולם אין ודאות אם הצמח שדווח הוא אכן ברוניקת החולה (ראו להלן בסעיף סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מעונות לחים בשולי נחלים תעלות וביצות.

מזרח הים התיכון בטורקיה, סוריה, לבנון וצפון ישראל.

קיים בלבול גדול בספרות הסיסטמטית בקשר לזהותה של ברוניקת החולה. במגדיר לצמחי בר (פינברון ודנין, 1991) מצוין המשפט הראשון להגדרתה כדלקמן: "עלי הגבעול התחתונים והאמצעיים בעלי פטוטרות". איפיון זה סותר את התיאור בפלורה של טורקיה. ברוניקת החולה תוארה ע"י בואסיה מדניזלי בטורקיה. בפלורה של טורקיה היא מצוינת ממגוון אתרים בעיקר בדרומה של המדינה. נראה כי שם היא נפוצה באוכלוסיות גדולות. ברוניקת החולה אינה מופיעה בפלורה של פוסט, ופיינברון כתבה בפלורה פלשתינה (1978) שהיא למעשה ב. נאה – V.beccabunga שצויינה ע"י פוסט ועד לעת כתיבת הפלורה צוטטה מהארץ כב. נאה. פיינברון ציינה לאחר בדיקה בעשביות, כי "זהו הפרט של V.beccabunga המצוטט בפוסט", גם הלר (Heller, 2010) בקונספקטוס לצמחי המזרח התיכון נותן מין זה ממקומות רבים וגם מארצות מחוץ למזרח התיכון, בעוד שבפלורה של טורקיה נתון המין כאנדמי לאזורנו וגדל רק בדרום מזרח טורקיה ולבנון. מכל זאת מתברר שגם טובי החוקרים התבלבלו בזהות המין,כנראה עקב נדירותו של הצמח ומחוסר ידע על האוכלוסיות בשדה. הקושי בהגדרה הוא הסיבה לספק המוטל בהימצאותו של הצמח בגלילת הגולן. ברוניקת החולה היא מין נדיר המופיע באופן מקוטע, הוא קרוב ודומה למין הנפוץ מאד ורחב התפוצה ברוניקת המים, המאופיינת בעלים אשר כולם יושבים ובתפרחות לא חד-צדדיות. בקבוצת המינים של הסוג ברוניקה הגדלים במעונות לחים, הוגדרה בארץ גם ברוניקה עדינה – צמח עדין בעל עלים צרים ופרי אליפטי (ולא עגול כמו בב. החולה ובב. המים). איננו בטוחים אם ברוניקה עדינה בארץ היא מין בפני עצמו או שהיא צורה של ברוניקת המים ויש לתעד ולחקור את האוכלוסיות שלה כדי לענות על שאלה זו.

  • ניכרת ירידה במספר האתרים בהשוואה למצב שהיה לפני ייבוש החולה, באותם המקומות שבהם הביצה נעלמה ומעיינות התייבשו.
  • כצמח של בתי גידול לחים הוא מאוים מהתייבשות מקווי מים ומהרעה באיכות המים.
  • הצמח מוגן בתל דן ועינות עורבים.
  • הסכנה המקומית היא גם הסכנה העולמית (בהנחה שהטקסון עצמאי ואנדמי לישראל).

חשוב להכיר את האוכלוסיות בשדה ולוודא את זהותן הטקסונומית. מומלץ לנטר את האוכלוסיות ולעדכן את המידע באופן שוטף, ולקיים משטר מים תקין בכל השמורות שבהן הצמח גדל.

עשב רב-שנתי של בתי גידול לחים בגלילות צפון הארץ, כנראה אנדמי לישראל. האיום העיקרי נגזר ממצב בתי הגידול הלחים וחשיבות השימור גבוהה עקב הייחודיות של הצמח לישראל.