עפרונן גמד

Alaudala rufescens

העפרונן הגמדי מוגדר כמין "שעתידו בסכנה" (VU) בשל הירידה המתמשכת בגודל אוכלוסייתו והתנודות החריפות בין שנה לשנה במספר הפרטים הדוגרים. קצב הירידה מוערך כגבוה מ- 10% בשלושה דורות (9 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר העפרונן הגמדי כמין שאינו בסיכון (LC). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה, צמצום בתחום התפוצה ובמספר הפרטים.

בתי גידול	מישורים במדבר, חולות הנגב והערבה
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף, יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין משוטט (נומאדי), מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	אירנו-טורני, סהרו-סינדי
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים, דיונות חול
תצורות צומח	בתה, עשבוניים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	צמחי
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	רעיית יתר, הפרעה ישירה מפעילות אדם, לחצי טריפה מוגברים מצד מינים פולשים ומתפרצים

עפרוני קטן ועדין, צבעו הכללי חום בהיר עם נטייה לג'ינג'י, מפוספס בגב ובחזה. מקורו קצר ועבה.
שירת הזכר צרודה, קולחת ומטרטרת, חקיינית מאד ומלאה בקטעי שירה של ציפורים אחרות, בדרך כלל שר תוך כדי מעוף בגובה רב.

יציב ומקייץ נדיר למדי בנגב המערבי, בעיקר בחולות חלוצה, חולות עגור ופתחת ניצנה. בעקבות אירועי גשם דוגר לעתים גם באזורים שונים בנגב המרכזי והדרומי. בנדידה ובחורף מזדמן נדיר בכל חלקי הארץ, ובמספרים גדולים יותר בערבה ובנגב.
עד לתחילת שנות ה- 2000 היה שכיח מאוד בחולות מערב הנגב, אך בשנים האחרונות ניכרת ירידה במספר העפרוננים באזורים אלה, כשבחלק מהשנים הוא נעדר כמעט לחלוטין.

מאכלס וואדיות רחבים ומישורי חולות ולס עם צמחיה דלילה נמוכה.

גורמי הסיכון אינם ידועים די הצורך, אך מהסתכלות על שטחי המחייה של העפרוננים הגמדיים במערב הנגב נראה שהם מופרעים על ידי רעייה אינטנסיבית של עדרי צאן המלווים בכלבים, הפרעות ישירות הנגרמות על ידי פעילות צבא ומטיילים ברכבי שטח והשפעות של התרחבות שטחי החקלאות, כולל מינים פולשים ומתפרצים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Perlman, Y., Shochat, E. and Labinger, Z. 2011. Developing Managment plan for important bird areas in southern Israel. second annual report, Nizzana region and Arava Valley.Israeli Ornithological center, SPNI.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.