עיט זהוב

Aquila chrysaetos

העיט הזהוב מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בהסתמך על קצב הירידה במספר הפרטים ובשטח המחיה (גדול מ- 80% בשלושה דורות), גודל האוכלוסייה המזערי (קטן מ- 50 פרטים בוגרים) ואנליזה כמותית לפיה בקצב הרבייה הנוכחי, ההסתברות להכחדת המין היא 100%, וזמן ההכחדה הממוצע עומד על 37 שנה. - במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר העיט הזהוב כמין ב"סכנת הכחדה" (EN). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה וירידה מכ- 20 זוגות דוגרים בתחילת שנות ה- 2000 לכדי פחות מעשרה זוגות כיום.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	סהרו-סינדי, אירנו-טורני
תצורת נוף	הררי, מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים, עצים
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	חמיסת קינים, התחשמלות והתנגשות בכבלים, התנחלות רועי צאן ועדריהם בואדיות מצוקיים, פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, רעיית יתר, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, פעילות מסוקים וכלי טיס באזורי הקינון, ציד ולכידה

עיט גדול מאוד ומרשים. עורפו הזהוב וכנפיו המורמות מעלה בשעת מעוף משווים לו מראה מלכותי (ובערבית הוא אכן מכונה לעתים "מאלק אל עוקבאן", מלך העופות הדורסים). זהו עיט בעל תפוצה כמעט קוסמופוליטית הניזון ממגוון רחב של מיני טרף שאותו הוא צד תוך שימוש בשיטות ציד שונות, החל מאיסוף צבים והשלכתם על משטחי סלע, דריסת עופות באוויר, דריסת יונקים בצלילה אנכית ועד לדרדור יעלים ועזים ממצוקים.
בארץ מקנן על פי רוב במצוקים, כאשר הציד ואיסוף המזון מבוצעים הן בקרבת הקן והן במקומות חיות המרוחקים כדי עשרה קילומטר ויותר ממצוק הקינון.

בארץ מקנן כיום על מצוקים בחבל המדברי. בעבר קינן גם על עצים ועמודי חשמל, ואכלס גם אזורים נרחבים בחבל הים תיכוני והערבתי. השיחור למזון מבוצע תוך שוטטות על פני שטחים נרחבים הכוללים מגוון של מקומות חיות במדבר ובספר המדבר.

אוכלוסיית העיט הזהוב הצטמצמה מכ- 40 זוגות בשנות ה- 1980 (בהט 1989) ל- 5 עד 8 זוגות כיום. המין נסוג מאזורים נרחבים בהם קינן, דוגמת מורדות הגולן, מזרח השומרון ודרום הנגב. קצב הירידה מוערך בכ- 90% במשך שלושה עשורים. לפי אנליזה כמותית שבוצעה, בקצב הרבייה הנוכחי ההסתברות להכחדת המין היא וודאית (100%), וזמן ההכחדה הממוצע עומד על 37 שנה (מירוז והצופה 2017).

בשנים האחרונות נעשים מאמצים ניכרים לשמר את אוכלוסיית העיט הזהוב בישראל. כל טריטוריות הקינון מנוטרות מדי שנה ונאספים נתונים על שיעורי הצלחת הקינון וגורמי האיום המשפיעים עליה. כמו כן מוצבת שמירה על קנים הנמצאים בסיכון גבוה לחמיסה.

העיט הזהוב נמצא בסכנת הכחדה מוחשית ומידית ונראה כי ללא ממשק אקטיבי ומאמצים נמרצים לאישוש אוכלוסייתו הוא עשוי להיכחד כמקנן בישראל תוך שנים ספורות.

המשך הניטור השוטף ושמירה על אתרי הקינון מפני הפרעות. בחינה של אספקת מזון לזוגות מקננים בכדי להעלות את שיעורי ההצלחה בקינון ואת מספר הגוזלים המגיעים לפריחה. הקמת גרעין רבייה ושחרור פרטים לטבע בכדי לאושש את האוכלוסייה בנגב, שם לא ברור מדוע היא נסוגה.

• מירוז, א. והצופה, א. 2014. סיכום סקר קינון עופות דורסים במדבר יהודה. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• מירוז, א. והצופה, א. 2017. על מצב אוכלוסיות העיט הניצי והעיט הזהוב בישראל - סיכום נתונים והיערכות לעתיד. דו"ח רשות הטבע והגנים, חטיבת מדע.
• סלע, י. 1975. סקר העופות הדורסים 1970–1975. אוניברסיטת תל-אביב: המכון לחקר שמירת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרומקין, ר., מן ש., 1984 .קנון דורסים בחבל המדברי של ישראל 1984-1980. העזניה גליון 11. הוצאת החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.