הרחם מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל הירידה התלולה במספר הפרטים ובשטח המחיה. קצב הירידה בשני מאפיינים אלה מוערך כגדול מ- 80% במשך שלושה דורות (42 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הרחם כמין ש"עתידו בסכנה" (VU), השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה וירידה מכ- 100 זוגות דוגרים בתחילת שנות ה- 2000 לכ- 50 זוגות כיום.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי, מצוקים בחבל הים-תיכוני, הררי טרשי
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, סהרו-סינדי, סודני
תצורת נוף	הררי, מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	פגרים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	התחשמלות והתנגשות בכבלים, התנחלות רועי צאן ועדריהם בואדיות מצוקיים, פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, פעילות מסוקים וכלי טיס באזורי הקינון, צמצום מקורות המזון, תמותה מוגברת באזורי הנדידה והחריפה, ציד ולכידה

נשר קטן ועדין יחסית, הקטן שבין אוכלי הנבלות באזורנו.
גופו של הבוגר לבן ובתעופה בולט ניגוד בין הגוף וסוככות הכנף הלבנים לבין האברות השחורות. הראש חשוף מנוצות וצהוב, המקור ארוך ודק וקצהו שחור.
באמצעות מקורו העדין קורע הרחם נתחי בשר קטנים מבין עצמות הפגר, הוא צד גם חרקים ובעלי חיים קטנים אחרים, ומלקט אשפה.
הרחם מוכר כאחד העופות היחידים המשתמשים בכלים, בעיקר אבנים שהוא משליך על ביצים בכדי לפצח אותן.

מקייץ נדיר ברמת הגולן , במדבר יהודה ובנגב. כמה מאות פרטים חולפים על פני הארץ בעונות הנדידה.
בעבר היה נפוץ ביותר וקינן בכל האזורים המצוקיים בישראל, התקבצויות של עשרות ומאות פרטים נראו במזבלות וליד פגרים בכל רחבי הארץ.
האוכלוסייה המקננת בישראל חורפת במזרח אפריקה.

נוף הררי מבותר במגוון של אזורי אקלים. מחוץ לעונת הקינון משוטט גם בבתי גידול פתוחים ומישוריים ועשוי להיזון במזבלות ובקרבה ליישובי אדם.
הקן עצמו חבוי בדרך-כלל במערות ובכוכים שבצוקי סלע.

השינוי בתפוצת המין בארץ הוא קיצוני, משכיח ביותר לנדיר. הירידה הייתה הדרגתית ומתמשכת. בשנות ה- 1960 נעלם כמקנן בכרמל, בשנות ה- 1980 ממערב הגליל וממזרח השומרון ובתחילת שנות ה- 2000 מהגליל המזרחי. בסוף שנות ה- 1980 נספרו קרוב ל-150 זוגות מקננים ואילו כיום מוערכת האוכלוסייה בכ- 45 עד 60 זוגות, מרביתם בנגב ובמדבר יהודה.

הרחם נפגע בארץ מגורמי סיכון רבים, ביניהם התחשמלות, הרעלות (כולל הרעלות עופרת), הפרעות באתרי הקינון וצמצום מקורות המזון. האוכלוסייה המקננת בישראל חורפת במזרח אפריקה וגם שם היא נפגעת, ככל הנראה בעיקר מהרעלות ומהתחשמלויות.

בארץ מבוצעים מאמצים גדולים לשימור ולאישוש אוכלוסיית הרחם. אלה כוללים:
- טיפוח גרעין רבייה ושחרור של פרטים צעירים לטבע
- הגבלת פעילות כלי טיס בגובה נמוך באזורי הקינון
- סילוק פגרי בקר משטחי מרעה למניעת הרעלה של הרחמים מתרופות ווטרינריות
- מאמצים למניעת הרעלה של רחמים מחומרי הדברה חקלאיים

הרחם הוא מין נודד שהיה שכיח ביותר עד לפני מספר עשורים והפך לנדיר ובסכנת הכחדה בכל תחומי תפוצתו. בארץ מבוצעים מאמצים ניכרים לאישוש האוכלוסייה, אך יצוין שבגלל שהרחם הוא מין נודד, שימור אוכלוסייתו הוא מורכב יותר ודורש שיתוף פעולה בינלאומי וביצוע של פעולות באזורי הקינון כמו גם בשטחי החריפה באפריקה.

בנוסף לכל מאמצי השימור שכבר מבוצעים מומלץ להפסיק את השימוש בחימוש עופרת בציד, למניעת הרעלה של הרחמים מעופרת המצטברת בכל הרמות של המערכת האקולוגית. יצוין שבגלל שהרחם הוא מין נודד, שימור אוכלוסייתו הוא מורכב יותר ודורש שיתופי פעולה בינלאומיים.

• הרלינג, א. 2001. סיכום סקר קינון דורסי יום בשמורת עין גדי. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• מירוז, א. והצופה, א. 2014. סיכום סקר קינון עופות דורסים במדבר יהודה. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרומקין, ר., מן ש., 1984 .קנון דורסים בחבל המדברי של ישראל 1984-1980. העזניה גליון 11. הוצאת החברה להגנת הטבע.
• פרידמן, ג. 2010. סיכום סקר דורסי יום במחוז צפון. דו"ח עבור רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., אלתרמן, ש. וגרניט, ב. 2011. סקר עופות דוגרים בנחלים הפנימיים, אביב 2011. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.
• Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.