צחיחנית המדבר

Eremophila bilopha

צחיחנית המדבר מוגדרת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בהסתמך על גודל האוכלוסייה (קטן מ- 1,000 פרטים) ועל קצב הירידה במספר הפרטים הדוגרים, המוערך בלמעלה מ- 50% בשלושה דורות (13.5 שנה). מאידך, האוכלוסייה המקננת בישראל מהווה חלק מאוכלוסייה נודדת ומשוטטת גדולה יותר, מה שעשוי להקנות לה יתירות ("אפקט הצלה"). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה צחיחנית המדבר כמין ש"עתידו בסכנה" (VU). השארות המין בסטאטוס סיכון משקפת המשך של מגמת הירידה בגודל האוכלוסייה המקננת ובתחומי שטח המחייה, שמשתנים באופן ניכר משנה לשנה, בהתאם לכמות המשקעים בחבל המדברי.

בתי גידול	מישורים במדבר, חולות הנגב והערבה
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין משוטט (נומאדי), נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	סהרו-סינדי
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים, דיונות חול
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות, צמחי
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	נטיעות, הרס וקיטוע מקומות החיות, הפרעה ישירה מפעילות אדם

מקייץ-מקנן וחולף נדיר, חלק קטן מהאוכלוסיה ככל הנראה יציב. תפוצת הזוגות המקננים משתנה משנה לשנה, ככל הנראה בגלל שינויים במשקעים ובצומח העונתי. מקנן בחבל המדברי: במערב הנגב במרחב ניצנה שבטה, במרכז הנגב בבמרחב המכתשים, המישר ומישורי פארן (לעיתים רחוקות גם בבקעת צין) ובדרום הנגב בנחלים הגדולים ובבקעת סיירים. הקינון בכל אחד מהאזורים הללו הוא דליל מאוד ומשתנה באופן קיצוני משנה לשנה, כשבשנים מסוימות בחלק מהאזורים אין קינון כלל.

בעבר היה המין שכיח הרבה יותר. בשנות ה- 1960 וה- 1970 קיננו מאות זוגות ברחבי הנגב והערבה, כולל כמה עשרות שקיננו בקביעות באזור ניצנה. במהלך שנות ה- 1980 התמעטו הצחיחניות במערב הנגב עד לזוגות בודדים, ככל הנראה בגלל היעדר מקום חיוּת מתאים שאינו מופר (Shirihai 1996), ובשנות ה- 1990 פסק הקינון גם בערבה.

וואדיות רחבים, מישורי חול ולס ומישורי חמדה, לעיתים עם צומח דליל באזור מדברי צחיח.

שינוי מקומות החיוּת – התייצבות החולות הנודדים במערב הנגב והפיכת מישורי חול ולס בנגב ובערבה לשטחי התיישבות וחקלאות צמצמה במידה ניכרת את מקומות החיוּת המתאימים לצחיחנית.
- הפרעה ישירה – נגרמת עקב פעילות צבא, פעילות רעייה ומטיילים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., אלתרמן, ש. וגרניט, ב. 2011. סקר עופות דוגרים בנחלים הפנימיים, אביב 2011. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Perlman, Y., Shochat, E. and Labinger, Z. 2011. Developing Managment plan for important bird areas in southern Israel. second annual report, Nizzana region and Arava Valley.Israeli Ornithological center, SPNI.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.