פרס

Gypaetus barbatus

הפרס מוערך כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש במהלך שנות ה- 1980 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של מין זה בארץ (פרטים צעירים בודדים הזדמנו לכאן בחודשי החורף). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הפרס כמין שנכחד באזורנו (RE).

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי, מצוקים בחבל הים-תיכוני
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	אלפיני, ים תיכוני, אירנו-טורני, סהרו-סינדי, סודני
תצורת נוף	הררי, מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	פגרים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, הפרעה ישירה מפעילות אדם, ציד ולכידה

אוכל פגרים גדול ומרשים, בעל כנפיים צרות ומחודדות וזנב ארוך ומעוין. שמו האנגלי, "נשר מזוקן", הוענק לו הודות לציצת נוצות קצרה הבולטת מבסיס מקורו כלפי מטה. הפרס הוא להטוטן אווירי וניחן בקלילות ובכושר תמרון יוצאי דופן יחסית לגודלו. אלה מסייעים לו לדאות ולגלוש לאורך מצוקים וצלעות הרים והוא בין הדורסים היחידים המקננים גם בפסגות גבוהות ביותר כמו ברכסי ההימלאיה.
הפרס חריג גם בהרגלי האכילה שלו - הוא מתמחה בפיצוח עצמות שאותן הוא מטיל מגובה רב על משטח סלע. מפתח-פה ענקי מאפשר לו לבלוע עצמות גדולות בשלמותן. שלא כמו מרבית הנשרים, הוא דורס גם טרף חי ואף יונקים גדולים, שהוא קוטל על ידי הפלתם מראשי מצוקים לתהום.

במאה הקודמת קינן במצוקי הגליל (טריסטרם 1867). 5–10 זוגות קיננו עד לשנות ה- 1950 במזרח שומרון, מדבר יהודה, הנגב והרי אילת (סלע 1975, פרומקין ומן 1984, פז 1986, Shirihai 1996). אוכלוסיית הנגב ומדבר יהודה התמעטה במהלך שנות השבעים והשמונים. קינון ודאי אחרון נרשם במדבר יהודה ב- 1981 (בהט 1986). כיום מזדמן נדיר ביותר בארץ, פרטים בודדים (צעירים ומתבגרים) מזדמנים בגולן, במדבר יהודה ובנגב, מקורם ככל הנראה באוכלוסיות המקננות בטורקיה ובמזרח אירופה.

כחלק מפרויקט "פורשים כנף על העופות הדורסים" (המשותף לחברת החשמל, רשות הטבע והגנים והחברה הגנת הטבע), בוצע ניסיון להקים גרעין רבייה לפרסים, שהיווה למעשה חלק מגרעין הרבייה האירופי. באמצע שנות ה- 1990 הובאו לארץ שני זוגות, אך הניסיונות להרבותם כשלו, והפרטים ששרדו הוחזרו לאירופה.

הסבירות שהפרס ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכת כנמוכה. המין קיבל תעדוף נמוך לביצוע ממשק פעיל להשבתו (הצופה ומירוז 2015, תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל) בגלל הגורמים הבאים:
- מרבית גורמי ההכחדה עדין פעילים בשטח, ובעוצמה גבוהה
- הקושי להרבות את המין בשבי וקצב הרבייה הטבעי הנמוך שלו

כושר הרבייה של הפרס נמוך, הוא מגיע לבגרות מינית רק בגיל 5 – 6 שנים, מחזור הקינון שלו נמשך כמעט שנה ובסיומו מגיע לפריחה לכל היותר גוזל אחד. עובדות אלה, בנוסף לרגישותו הרבה להפרעות אדם ולשינויים בבית גידולו, גורמים להכחדתו בארצות רבות, ביניהן ישראל והמזרח התיכון כולו.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.