עיטם לבן-זנב

Haliaeetus albicilla

העיטם לבן הזנב מוערך כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של אוכלוסייתו, הקטנה מ- 50 פרטים בוגרים. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערך העיטם לבן הזנב כמין ש"נכחד באזורנו" (RE). ההטבה במעמד המין משקפת חזרה שלו לקינון בטבע הארץ בשנים האחרונות. - העיטם נכחד כמקנן במהלך שנות ה- 1950, והוא שב לקנן בישראל בשנים האחרונות בזכות פרויקט השבה שהחל לשחרר פרטים לטבע ב- 1991 (הצופה וחובריו 2002). באביב 2015 נרשמה לראשונה פריחה מוצלחת של גוזל מקן עיטמים בשמורת החולה.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה, עמקים לחים
סטטוס בארץ	חורף, יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, ביצות
צפיפות צומח	בינונית, גבוהה
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	פגרים, דגים
שיחור מזון	במים, על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	התחשמלות והתנגשות בכבלים, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

דורס גדול מאוד וכבד, למעשה זהו הדורס הגדול ביותר בארץ שאינו נמנה עם אוכלי הפגרים.
צבעו הכללי חום כהה, ראשו אפור, מקורו הגדול צהוב וזנבו לבן, קצר ומעוין. זהו עוף של בתי גידול לחים, דוגמת אגמים, חופי ימים, בריכות ומאגרים. הוא ניזון בעיקר מדגים, שאותם הוא שולה מפני המים בצלילה שטוחה, וכן מפגרי דגים, מעופות ביצה ומיונקים קטנים.

שני זוגות קיננו בעמק החולה ובמורדות הגלבוע עד ל-1957, אז פסק הקינון בישראל (פז 1986, Shirihai 1996). כ- 50 פרטים שוחררו עד כה מגרעין הרבייה שבחי-בר כרמל, מקצתם שרדו את השנים הראשונות שלאחר השחרור וזוג אחד מתרבה בהצלחה בשמורת החולה מאז 2015.
בנוסף, פרטים צעירים מאוכלוסיות מזרח אירופה מזדמנים לישראל במהלך חודשי הנדידה והחורף, והם נצפים בעיקר בדרום הגולן, עמקי הצפון ושפלת יהודה.

עמקים ומישורים לחים ופוריים עם מקווי מים ועצים גבוהים. מקנן בדרך כלל על עצים.

מספר זוגות של עיטמים קיננו בארץ עד לאמצע המאה הקודמת, אז נפסק הקינון עקב ייבוש אגם החולה והשימוש המופרז בחומרי הדברה בחקלאות. העיטמים הצעירים המשוחררים בעשורים האחרונים מגרעין הרבייה נפגעים בעיקר מהתחשמלות, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים וכן מצייד ולכידה, בעיקר כשהם משוטטים אל מחוץ לגבולות ישראל.

המין נכחד כמקנן בישראל בשנות ה- 1950 ועבר השבה לטבע החל מ- 1991. בשנים האחרונות מתקיים קינון אחד בשמורת החולה מדי שנה ובמקביל ממשיך השחרור של פרטים צעירים מגרעין הרבייה.

העיטם לבן הזנב מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה בשל גודל האוכלוסייה המזערי המקנן בארץ. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר העיטם כמין ש"נכחד כמקנן" (RE). השינוי במעמד המין משקף הטבה במצבה של אוכלוסייתו, שבשנים האחרונות שבה לקנן בארץ לאחר הפסקה ממושכת, כתוצאה ממאמצי פרויקט השבה ייעודי.

מומלץ להמשיך את תכנית ההשבה עד התקרבות ליעד של כ- 5 זוגות מקננים ברחבי עמקי הצפון (הצופה ומירוז 2015, תכנית אב לשימור הדורסים בישראל).

• הצופה, א., קפלן, א. ואורון, ט. 2002. השבת העיטמים לבני זנב לטבע בישראל. העזניה 31, הוצאת טבע הדברים והחברה להגנת הטבע.
• סלע, י. 1975. סקר העופות הדורסים 1970–1975. אוניברסיטת תל-אביב: המכון לחקר שמירת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.