חטפית אפורה

Muscicapa striata

חטפית אפורה מוערכת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בגלל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה ובתחום התפוצה. קצב הירידה מוערך כגדול מ- 10% במשך 3 דורות (8.7 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערכה החטפית האפורה כמין שאינו בסיכון (LC). ההחמרה במעמד המין נובעת משינוי לרעה שחל במצב האוכלוסייה - צמצום תחום המחייה וירידה במספר הפרטים המתרבים.

בתי גידול	יער פארק וחורש פתוח, יער נטע אדם
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	הררי, מישורים ועמקים, מרחב כפרי
תצורות צומח	חקלאות - מטעים, יער, חורש, גינות ופארקים
צפיפות צומח	בינונית
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	באוויר
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרס בתי הגידול באזורי הנדידה והחריפה

חטפית גדולת יחסית, ארוכת כנף וזנב שצבעה הכללי אפור מפוספס, כהה יותר בחלקים העליונים ובהיר בתחתונים. נוהגת לצוד חרקים מעופפים מעמדות תצפית בולטות, מנהלת אחרי טרפה מרדפים אוויריים קצרים ולאחר שלכדה את החרק היא שבה לאותה עמדה כדי לאכול אותו, תוך שהיא "מפליקה" בכנפיה ומנענעת בזנבה.

חולפת שכיחה בכל חלקי הארץ בשתי עונות הנדידה ומקייצת מקננת שכיחה למדי בחבל הים תיכוני, בעיקר בגליל העליון ובגולן. בעבר היתה מקננת שכיחה גם במרכז הארץ, עד לקו באר-שבע - אופקים בדרום, אך כיום נדירה מדרום לחיפה ולעמק יזרעאל.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

זהו מין הניזון מחרקים שכל אוכלוסיותיו נודדות נדידה ארוכת-טווח וחורפות באפריקה מדרום לסאהל. כמו אוכלי-חרקים אחרים הוא נפגע ככל הנראה מהשימוש המופרז בקוטלי חרקים בחקלאות וכן מהתייבשות וניצול יתר של מקומות החיות באזורי החריפה באפריקה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.