קטה הודית

Pterocles lichtensteinii

הקטה ההודית מוערכת כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה, המוערכת כיום בפחות מ- 50 פרטים בוגרים, ותחום תפוצתה המוגבל. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה הקטה ההודית כמין "בסיכון נמוך" (NT). ההחמרה במעמד המין משקפת הרעה במצב האוכלוסייה, ירידה במספר הפרטים ונסיגה בתחום התפוצה.

בתי גידול	מישורים במדבר, מלחות במדבר
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	סודני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים, מרחב כפרי
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	צמחי
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	נטיעות, הרס וקיטוע מקומות החיות, אינם ידועים

הקטנה מבין הקטות שנצפות בישראל. הניצוי של שני הזוויגים מפוספס בפסי רוחב חומים כהים המשווים להם מראה כללי כהה. לזכר דגם כתמים שחור-לבן על הקודקוד והמצח וטבעת העין שלו צהובה.
מתלהקת בקבוצות קטנות בכל חודשי השנה ומקננת במושבות דלילות פזורות. נוהגת להתכנס לאתרי שתייה קבועים בשעות הערב בין הדמדומים, בניגוד למיני הקטה האחרים בארץ שעפים לאתרי השתייה בבוקר.

הקטה ההודית יציבה ומקננת נדירה בדרום הערבה, במשולש שבין אילת ללוטן ונאות סמדר.

מדרונות הרים, וואדיות רחבים עם צמחיה נמוכה ומישורי צרירים במדבר צחיח. מקננת גם בשולי ישובים ותלויה במקורות מים לצורך שתייה.

בשנות ה- 1980 הוערכה האוכלוסייה בכ- 50 עד 100 זוגות, על סמך התקבצויות באתרי שתייה (Shirihai 1996). במהלך העשור האחרון ניכרת ירידה במספרי הקטות ההודיות והאוכלוסייה מוערכת כיום בפחות מ- 50 פרטים בוגרים (איתי שני ונועם וייס, בע"פ).

הקטה ההודית נפגעת ככל הנראה מהפיתוח המואץ המתרחש בשנים האחרונות בדרום הערבה, הגורם לשינוי והרס מקומות החיות הטבעיים שלה כמו גם להתרבות מינים פולשים ומתפרצים שככל הנראה משפיעים על הצלחת הקינון של דוגרי קרקע בכלל ושל הקטות בפרט.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

הקטה ההודית היא מין יציב שתחום תפוצתו בארץ מצומצם ביותר ומוגבל לדרום הערבה בלבד. האוכלוסייה בישראל הייתה מאז ומעולם קטנה, אך בשנים האחרונות ניכרת ירידה משמעותית במספר הפרטים הנצפים, והאוכלוסייה מוערכת כיום בפחות מ- 50 פרטים בוגרים. נדרש מחקר להבנת הגורמים לירידה זו.

דרוש ניטור של האוכלוסייה ומחקר להבנת גורמי האיום הפועלים עליה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Perlman, Y., Shochat, E. and Labinger, Z. 2011. Developing Managment plan for important bird areas in southern Israel. second annual report, Nizzana region and Arava Valley.Israeli Ornithological center, SPNI.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.