עזניית הנגב

Torgos tracheliotus

עזניית הנגב מוערכת כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש במהלך שנות ה- 1990 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ (פרטים בודדים הזדמנו לארץ, ככל הנראה מחצי האי ערב). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה עזניית הנגב כמין שנכחד באזורנו (RE).

בתי גידול	מישורים במדבר, סוואנת שיטים
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	סהרו-סינדי, סודני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	פגרים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	ציד ולכידה

הדורס הגדול ביותר באזורנו. לבושה באופן כללי חום כהה, ראשה וצווארה קירחים וצבעם אפור, בטנה חומה בהירה, הרגליים והדונגית אפורים עם גוון כחלחל או וורדרד. ראשה רחב ומרובע ומקורה גדול מאוד.
הכנפיים ארוכות ורחבות מאוד ובקצותיהן 7 עד 8 "אצבעות" ארוכות. שפת הזרימה משוננת וגלית, עם מעבר חד מהאמה ליד. שלא כנשרים החברותיים, העזנייה חיה לרוב ביחידים או בזוגות, אם כי התקבצויות של עשרה ואף עשרים פרטים סביב פגר נצפו בעבר בערבה.
העזנייה ניזונה מפגרים גדולים, לעיתים קרובות ביחד עם מיני נשרים אחרים. בניגוד לרחם ולנשר אינה ניזונה במזבלות. ליד פגרים יש לה את זכות הבכורה יחסית לנשרים ולרחמים. בנוסף, היא דורסת בעלי חיים קטנים דוגמת מכרסמים ובקיניה נמצאו שרידים של ארנבות וחרדוני צב.

25–30 זוגות קיננו עד לשנות ה- 1950 בערבה ובנגב. קינון אחרון במערב הנגב נצפה ב-1966 באזור ניצנה–שבטה. 11 זוגות קיננו בערבה ובוואדיות הנשפכים אליה ב-1973. מספרo ירד ל-4 זוגות ב- 1980 ולזוג אחד בשנים 1986–1989. קינון אחרון נרשם ב-1989 באזור יוטבתה. זוג אחד שהה באזור שדה-בוקר עד ל-1993. פרטים בודדים עדיין מזדמנים לארץ אחת לכמה שנים, ומוצאם ככל הנראה מהאוכלוסייה בחצי האי ערב.

בית הגידול האופייני הוא ערבה מדברית, וואדיות רחבים עם עצי שיטה פזורים. באפריקה מקננת בנופי סוואנה. בונה קן גדול על עצי שיטה ולהבדיל מהנשר המקראי או העוזנייה השחורה אינה קשורה לנופים הרריים או מצוקיים.

ציד ולכידה: לפחות 8 פרטים נמצאו ירויים במהלך שנות ה- 1950 וה- 1960, ולפחות 7 פרטים נאספו והוברחו לגני חיות באירופה במהלך שנות ה- 1970. האוכלוסייה סבלה ככל הנראה גם מגורמי איום נוספים כגון הרעלה, התחשמלות, מחסור במזון והפרעות אדם באתרי הקינון (Leshem 1984, Shirihai 1996).

מספר פרטים מוחזקים כיום בגרעין רבייה, אך מזה כשני עשורים לא נרשמה רבייה מוצלחת בגני חיות בארץ.

עזנית הנגב נכחדה מישראל בתחילת שנות ה- 1990 כמין מקנן. הסיכויים שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי הם נמוכים, בגלל שהאוכלוסייה הקרובה ביותר של תת-מין זה מקננת בערב הסעודית וגם היא נמצאת במגמת ירידה. ניתן לנסות להשיב את עזנית הנגב לטבע הארץ באמצעות פרויקט השבה הכולל רבייה בשבי, אספקת מזון ושמירה על אתרי הקינון, אך סיכויי ההצלחה של פרויקט כזה מוטלים בספק, בגלל הפיתוח המואץ שמתרחש בשנים האחרונות בנגב הדרומי ובערבה.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Leshem, Y. 1984. The rapid population decline of the Israel 's lappet-faced vulture, pp. 41-46. In: International zoo. Yearbook 23, Ed. P.J.S. Olney, The Zoological Society of London .
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.