סולנום זיתני

Solanum elaeagnifolium

עשב רב-שנתי שגובהו בדרך כלל 30- ועד ל-80 ס"מ. הגבעול והעלים מכוסים שערות קטנות וצפופות המעניקות לו מראה לבן-מכסיף. העלים מוארכים (6- על 1-) וקצותיהם גלוניים. הפרחים בקוטר , בעלי 5 עלי כותרת בצבע סגול-לילך ו-5 אבקנים צהובים. הפריחה בין חודש מאי לאוגוסט. הפרי כדורי, קוטרו , חלק, תחילה ירוק, וצהוב עד כתום בהבשלה.

דרום-מערב ארה"ב וצפון-מזרח מקסיקו.

הרישום הראשון של הופעת סולנום זיתני בישראל הוא מ-1957. לא קיים מידע מדויק לגבי אופן חדירתו לארץ. למדינות אחרות חדר הצמח במעורב עם זרעים המיועדים לחקלאות, או עם מספוא. ההערכה היא כי סולנם זיתני שחדר לישראל מעט אחרי קום המדינה, עם הפיתוח החקלאי.

סולנום זיתני גדל באזורים המקבלים בין 150 מ"מ ל- גשם בשנה. עמיד ליובש, ולכן מצוי באזור הצחיח למחצה, ועמיד גם לקור (עד -18C). גדל על כל סוגי הקרקעות, כולל חוליות ומלוחות. סולנום זיתני מפתח מערכת שורשים אופקית ואנכית עד עומק, אולם רוב שורשיו מצויים בעומק רדוד של כ- . מתרבה באמצעות זרעים ובאופן ווגטטיבי ממערכת השורשים. שורש באורך סנטימטר אחד בעומק של יכול ליצור פרט חדש. זריעים בני 10 ימים מסוגלים להתרבות ווגטטיבית. הדעות חלוקות באשר לדרך הריבוי העיקרית מזרעים או משורשים. על פי מספר מחקרים, ההתפשטות במרחב נעשית ככל הנראה, יותר מזרעים מאשר ממערכת השורשים. הצמח מייצר כמות זרעים גדולה פרט בוגר יכול ליצור בין 1,500 ל-7,200 זרעים החיוניים במשך 10 שנים לפחות. הפצתם נעשית על ידי הרוח, במים זורמים, ועל ידי ציפורים. הפירות רעילים לחיות משק. סולנום זיתני מתפשט בקלות בעקבות הפרות.

פולש בעיקר בשדות חקלאות וגם בשטחים פתוחים ובשטחים מוגנים הגובלים בשטחים מעובדים, למשל בגדות נחל לכיש, בעמק איילון, בשמורות נחל חלילים ושפך הנעמן או בגן לאומי ציפורי. נפוץ מאוד גם בנגב הצפוני ובחולות הנגב המערבי בעיקר בשטחים מופרים, בשטחים חקלאיים ובצדי דרכים. יש מוקדים גם בהר הנגב בשטחים מופרים.

בתי גידול מופרים בשולי שטחים חקלאים, שדות חקלאיים, וצדי דרכים.

סולנום זיתני ידוע בעיקר בשל הנזקים שהוא גורם לחקלאות. הודות למערכת שורשים מאוד מפותחת המתפרסת ברובה באופקים העליונים של הקרקע, סולנום זיתני מתחרה באופן ישיר עם הצמחייה העשבונית המקומית בניצול מי הקרקע. בנוסף, סולנום זיתני בעל כושר תחרות גבוה ותכונות אללופטיות המעניקות לו יתרון מובהק על פני המינים העשבוניים המקומיים. מחקר שנערך באי לסבוס (יוון) הראה כי נוכחותו של סולנום זיתני מפחיתה את שיעור ההאבקה של מינים מקומיים על ידי דבורים.

סולנום זיתני הוא אחד הצמחים הפולשים הקשים ביותר לטיפול ולביעור. הצמח מתרבה תוך זמן קצר מקנה שורש ולכן הטיפולים הפיזיים והכימיים מורכבים עקירה אינה יעילה, כיוון שהשורשים נשברים, והישארות של קנה שורש מאפשרת התאוששות והתרבות של הצמח. טיפול פיזי יעיל, כפי שנעשה בדרום צרפת בשנות ה-2000, דורש חפירת גוש אדמה הכולל את כל מערכת השורשים וקבירתו בבור בעומק . טיפול כימי עם Glyphosate או 2,4-D פוגע בעלווה אך אינו מנטרל את מערכת השורשים ולכן אינו מאפשר ביעור. קוטל העשבים Aminopyralid (Milestone©) עשוי להיות היחיד היעיל נגד צמח זה מכיוון שהוא נחשב אפקטיבי נגד מינים ממשפחת הסולניים. ניסויים של טיפול ביולוגי נערכו בדרום-אפריקה, בארה"ב ובאוסטרליה. חיפושית אוכלת עלים (Leptinotarsa texana) שוחררה בדרום אפריקה ב-1992 ופגעה באופן משמעותי בעלווה אך לא הביאה לביעור. מין של נמטודה (Orrina phyllobia) ממדינת טקסס נוסה בהצלחה באוסטרליה אך התברר כי היא פוגעת גם במינים מקומיים של סולנום.

רצוי לבחון את מידת היעילות של Aminopyralid על צמח זה ואם יימצא יעיל יש לנטרל את המוקדים שהחלו להתפתח בשולי השטחים הטבעיים.

דרום-אפריקה (כל המחוזות), דרום-מערב, דרום ודרום-מזרח אוסטרליה, הודו, טייוון; מרכז ומזרח ארה"ב, הוואי, ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, פרגוואי, אורוגוואי. הצמח פולש ומתפשט במדינות אגן הים התיכון ובפרט במרוקו, יוון ובשנים האחרונות בסוריה, צפון מערב עירק ולבנון בה הצמח גורם לנזקים משמעותיים ליבולים.