כַּרְכּוֹם הַחֶרְמוֹן תַת-מִין אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי

מוגן

Crocus hermoneus Kotschy ex Maw (1881)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
כַּרְכֹּם אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי
שם נרדף
C. palaestinus (Feinbr.)
שם אנגלי
Hermon Crocus
שם ערבי
זאפראן (ג'בל א-שייך, ארגאטה)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
צומת יו"ש ליד בית-אל
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.8
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
גבוהה
% אתרים בשמורות
0

גיאופיט נמוך הפורח בסתיו ללא עלים, גובהו 5-7.5 ס"מ. הבצל עטוף בקליפות קרומיות שהן בסיסי עלים, קליפותיו החיצוניות עשויות סיבי אורך עדינים מקבילים. העלים סרגליים-מחטניים ובמרכזם פס-אורך מכסיף. הפרח גדול (6 ס"מ),דמוי משפך, צבעו סגול-לילך, יוצא ישר מהקרקע ללא גבעול. לפרח שישה עלי עטיף, משורטטים בצידם החיצוני בעורקים כהים, שלושה אבקנים צהובים, ועמוד עלי המתפצל לשלוש צלקות כתומות-אדומות (בחרמון הצלקות לפעמים צהובות). הצלקות מתפצלות לאונות נימיות רבות, והן גבוהות מהאבקנים בס"מ אחד בקירוב. העלים מלבלבים רק לאחר גשם חזק בנובמבר. הפירות מבשילים באדמה ועולים אל פני השטח רק בתחילת האביב. פורח בשומרון בסוף נובמבר ובדצמבר. בחרמון מתחילה הפריחה בספטמבר–אוקטובר באזור מצפה שלגים ברום 2,200 מטר, ובדצמבר באזור מחנה ערער ברום 1,400.

התת-מין ארץ-ישראלי אנדמי לשומרון בהרי בנימין בלבד, מאזור רמאללה ובית-אל ועד נבי-סמויל מצפון לשכונת רמות בירושלים: גדל (נכון ל-1987) בבית-אל, מחנה בית-אל, צומת יו"ש, פאתי קלנדיה, בקעת גבעון, כפר ג'דירה, כפר אלג'יב ונבי סמויל. בעבר (1952-1968) היה שכיח כנראה באזור שכונת סנהדריה ונאסף שם פעמים רבות, אך נכחד מירושלים בוודאות לפני שנת 1972. הצמח לא נמצא שם בסקר מינים נדירים בשנת 2000-2001. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות אבניים ובתות שטופות שמש בשדרת ההר ברום מעל 800 מטר, לרוב בתשתית גיר קשה בין סלעים, אך גם בבתת סירה בגיר רך (מחנה בית-אל).

המין אנדמי ללבנון, ישראל וירדן. תת-מין חרמוני של כרכום החרמון אנדמי לחרמון ולרכסי מול-הלבנון. הוא תואר מפסגת החרמון (כהן ושמידע 1988) ונפוץ כיום בחרמון במדרונות סלעיים ובראשי גבעות בעיקר ברום 1,700-2,800 מ'. בירדן גדל ברמות הגבוהות של עמון (=הבלקה) ומואב מעל רום של 800 מטר.

הסוג כולל 90 מינים, הנפוצים באזורים הים-תיכוני, האירו-סיבירי והאירנו-טורני, ומרכז המגוון וההתמיינות נמצא בהרי המזרח התיכון והבלקן. כרכום החרמון תואר למדע עוד במאה התשע-עשרה בעקבות מסעו של קוטשי לראש החרמון. קוטשי אסף רק פקעות, ולכן הייתה תעלומה במשך שנים איך נראים פרחיו. רק לאחר 1967 נאספו פרחים מאוכלוסיית ראש החרמון, והתברר כי כרכום החרמון קרוב מאוד לכרכום ארץ-ישראלי. מין זה נמצא לראשונה מצפון לרמאללה באזור צומת יו"ש על-ידי טוביה קושניר ב-1942, ותואר אז כמין חדש למדע. לאחר 1967 התברר כי הוא דומה מאוד לאוכלוסיות החרמון (Feinbrun & Shmida, 1977). על כן הורד מעמדו הטקסונומי לרמת תת-מין, והוא הוכלל בתוך המין כרכום חרמוני. לסיכום, גדלים באזורנו שני תת-מינים של כרכום החרמון: בחרמון – התת-מין החרמוני ובשומרון – תת-מין ארץ-ישראלי. התפוצה המקוטעת מרמזת על תקופה קרה ולחה יותר בעבר, ועל שינויי אקלים שיצרו קיטוע. הבידוד בעקבות הקיטוע הביא להתמיינות צורות שונות של המין. כרכום השבכה (=כ.דמשקאי) הוא מין קרוב מאוד לכרכום החרמון; פרחיהם זהים לחלוטין, אך סיבי הבצל של כרכום השבכה גסים מאוד ומרושתים, בעוד הסיבים של כרכום חרמוני עדינים ומקבילים. במצוקי הבזלת של דרום הגולן ליד מצפה האון ישנה אוכלוסיית-מעבר בין כרכום חרמוני לכרכום השבכה (כהן ושמידע, 1988).

  • גדל בעבר ב-7 אתרים באזור שבין בית-אל לנבי-סמויל. אזור זה נתון בעשרים שנה האחרונות בפיתוח מואץ, ולפחות חלק מהאוכלוסיות שנצפו ב-1987 נעלמו בשנים 2000-2004. האוכלוסייה שהמין תואר ממנה למדע באזור בית אל נכחדה בעקבות בינוי נרחב. אוכלוסיית סנהדריה בירושלים הוכחדה כליל.
  • כל האתרים ששרדו אינם בשמורות טבע.
  • לא נעשה סקר יסודי באזור. אין מידע על גודל האוכלוסיות וכמה שרדו עד היום.

מומלץ לערוך סקר למיפוי אתרי הכרכום בשומרון ולאמוד את גודל האוכלוסיות. יש לחקור את אוכלוסיית מצוקי האון – האם היא שייכת למין כרכום השבכה או למין כרכום ארץ-ישראלי. מומלץ להכריז על שמורה באזור בית-אל–בקעת גבעון, ולנטר בה ולשמור על תת-מין אנדמי זה.

גיאופיט אנדמי, הגדל רק באזור בנימין בשומרון. כמחצית האתרים נכחדו בגלל בינוי ומסיבות לא ידועות. תפוצת התת-מין הארץ-ישראלי היא פריפריאלית דרומית של כרכום חרמוני מלבנון – רמז להיסטוריה הגיאולוגית-אבולוציונית של אזורנו. זהו מין שנמצא לראשונה על-ידי ישראלי ותואר למדע על-ידי חוקרת ישראלית.

כהן, ע. ושמידע, א. 1988. צמחים נדירים בישראל – כרכום ארץ-ישראלי. טבע וארץ ל"א 3: 13-15. Feinbrun, N. and Shmida, A. 1978. A review in the genus Crocus in Israel and neighbng countries. Israel J.of Botany, 26: 237-243.