עיט ניצי

Hieraaetus fasciatus

העיט הניצי מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בהסתמך על קצב הירידה במספר הפרטים (למעלה מ- 80% ירידה בשלושה דורות), גודל האוכלוסייה המזערי (פחות מ- 50 פרטים בוגרים) ואנליזה כמותית לפיה בקצב הרבייה הנוכחי, ההסתברות להכחדת המין היא 100% וזמן ההכחדה הממוצע עומד על 51 שנה. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר העיט הניצי כמין ב"סכנת הכחדה" (EN). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה, שממשיכה להצטמצם ותלויה כיום בממשק פעיל הכולל ניטור ושמירה על הקינים ובמקביל שחרור של פרטים מגרעין רבייה.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי, מצוקים בחבל הים-תיכוני
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני, סהרו-סינדי
תצורת נוף	הררי, מצוקים
תצורות צומח	שיחייה, בתה
צפיפות צומח	בינונית, נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים
שיחור מזון	על הקרקע, באוויר
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	חמיסת קינים, התחשמלות והתנגשות בכבלים, התנחלות רועי צאן ועדריהם בואדיות מצוקיים, פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, פעילות מסוקים וכלי טיס באזורי הקינון, ציד ולכידה

עיט בגודל בינוני, מהיר ואגרסיבי. לבוש הבוגר ניגודי - חזה, בטן וחלקים תחתונים לבנים עם פספוס אורך שחור, מנוגדים לחלקים עליונים חומים כהים, למעט כתם לבן במרכז הגב. לצעירים לבוש אחיד יותר, חום בהיר חלודי - ג'ינג'י. בתכונות רבות אכן מזכיר את הניצים – הן בלבוש הלבן והמפוספס והן ברגליים הארוכות, בעיניים הצהובות, בזנבו הארוך והמעוגל וכן בהרגלו לצוד יונים ועופות אחרים באוויר.

יציב נדיר ביותר ברמת הגולן, מזרח השומרון, מדבר-יהודה והנגב. אוכלוסיית החבל הים-תיכוני מונה זוגות בודדים ובחבל המדברי נותרו פחות מעשרה זוגות.
בעבר קינן בכל האזורים ההרריים והמצוקיים, מהחרמון ועד הרי אילת.
האוכלוסייה בצפון הארץ נפגעה קשה במהלך שנות ה- 1960 וה- 1970 כתוצאה מהשימוש בחומרי הדברה לא סלקטיביים בחקלאות. כך נעלמו כל הזוגות שקיננו בגליל, בכרמל ובהרי יהודה.
במהלך שנות ה- 1980 וה- 1990 נפגעו מרבית הזוגות שקיננו בשומרון כתוצאה מחמיסת קינים ובמקביל פסק גם הקינון בהרי אילת. בשני העשורים האחרונים נשאר גודלה של האוכלוסייה המקננת פחות או יותר יציב, כאשר גורם האיום המשמעותי ביותר הוא התחשמלות, בעיקר של פרטים צעירים הנפגעים על קווי מתח גבוה.

לפי אנליזה כמותית שבוצעה (מודל חיות האוכלוסייה), בקצב הרבייה הנוכחי ההסתברות להכחדת המין בארץ קרובה ל- 100%, וזמן ההכחדה הממוצע עומד על 51 שנה (מירוז והצופה 2017).

גורם הסיכון המשמעותי ביותר שפוגע כיום באוכלוסיית העיט הנצי הוא התחשמלות. מדי שנה מתחשמלים מספר עיטים צעירים, בעיקר באזורי השוטטות שלאחר פריחה.

בשני העשורים האחרונים נעשים מאמצים ניכרים לשמר את אוכלוסייתו של העיט הניצי בישראל. כל אתרי הקינון המוכרים מנוטרים מידי שנה, ובתקופת גידול הגוזלים מופקדת שמירה על קנים החשופים לסכנת חמיסה. כמו כן אתרי הקינון אסורים לגלישת מצוקים והפעילות האווירית סביבם מוגבלת. נעשה מאמץ למגן עמודי חשמל באזורי השוטטות של העיטים הצעירים ובנוסף מדי שנה משוחררים לטבע מספר פרטים צעירים מגרעין הרבייה שבחי-בר כרמל.

העיט הנצי מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה ועתידו תלוי לחלוטין במאמצי הממשק הייעודיים שיבוצעו לשימורו. נראה שאם לא ימצאו פתרונות לבעיית ההתחשמלות, האוכלוסייה בישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן.

יש למזער את הסכנה הנשקפת לעיטים מרשת קווי החשמל העיליים. עד לפתרון מלא או חלקי של בעיה זו, יש להמשיך לאושש את האוכלוסייה על ידי שחרור של פרטים מגרעין רבייה. במקביל יש להמשיך בכל מאמצי הניטור והשמירה על הקנים, בכדי למקסם את כושר הרבייה של האוכלוסייה.

• מירוז, א. והצופה, א. 2014. סיכום סקר קינון עופות דורסים במדבר יהודה. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• מירוז, א. והצופה, א. 2017. על מצב אוכלוסיות העיט הניצי והעיט הזהוב בישראל - סיכום נתונים והיערכות לעתיד. דו"ח רשות הטבע והגנים, חטיבת מדע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרומקין, ר., מן ש., 1984 .קנון דורסים בחבל המדברי של ישראל 1984-1980. העזניה גליון 11. הוצאת החברה להגנת הטבע.
• פרידמן, ג. 2010. סיכום סקר דורסי יום במחוז צפון. דו"ח עבור רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.