האירניה מוגדרת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בגלל המספר הזעום של פרטים המקננים בתחומי ישראל (פחות מ- 50), בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בישראל היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה האירניה כמין "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין אינו משקף שינוי ממשי בתפוצת המין, אלא הבדלים בין המהדורות בשיטות ההערכה.

סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	אלפיני, אירנו-טורני
תצורת נוף	הררי
תצורות צומח	חורש, שיחייה
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	שיחים
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע, על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הרס וקיטוע מקומות החיות

מין של זמיר ממשפחת הקיכליים. הזכר בולט בלבושו הצבעוני, חזהו כתום, מנוגד לגרון לבן ולחי שחורה. הנקבות והצעירים אפורים ודהויים יותר.

האירניה מקייצת בחרמון, מגובה 1,200 עד 2,000 מטר. האוכלוסייה מגיעה החל מאמצע אפריל ועוזבת ביולי. הקינון בגושי שיחים בנוף ערבתי חשוף או עם מעט עצים נשירים פזורים.
בחרמון מקננים על פי הערכה כ- 20 זוגות (ישראלי ופרלמן 2013).

מין בעל תפוצה אירנו-טוראנית, בין תורכיה במערב לאפגניסטן במזרח. אינו מוגדר בסיכון עולמי, ואין מידע המעיד על ירידה בגודל אוכלוסיותיו (BirdLife International 2017).

האירניה מאוימת על ידי הפיתוח הבלתי מבוקר המתרחש בכתף החרמון, כולל פריצת דרכים, הכשרת מסלולי סקי ופיתוח של מתקנים שונים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

מומלץ לצמצם את עבודות הפיתוח המבוצעות בחרמון ולפקח עליהן בכדי למזער את הפגיעה בבתי הגידול הטבעיים.

• ישראלי, נ. ופרלמן, י. 2013. סיכום סקר עופות מקננים בחרמון. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• שוחט, א., פרלמן, י., שני, א., עובדיה, ע., ישראלי, נ., פרלמן, ג. ואלון, ד. 2009. טיבוע ציפורים ארוך טווח בחרמון: תמורות בהרכב החברה ובדינאמיקה של אוכלוסיות.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.