איילנתה בלוטית
Ailanthus altissima
עץ נשיר חורף, המגיע בישראל עד גובה של 20 מ', בעל גזע ישר, אפור, חלק בפרטים צעירים ועם סדקים בעצים הבוגרים. פרטים שנכרתו או נשרפו מפתחים מספר גזעים. עליו באורך 30-, מנוצים פעם אחת ונושאים 10-40 עלעלים דמוי אזמל עד מוארכים, 4- אורך,25- רוחב. בשפה התחתונה של רוב העלעלים יש 2-4 בלוטות המשחררות ריח לא נעים. העץ דו-ביתי,עם פרחים קטנים, בצבע לבן או ירקרק על מכבדים שאורכם כ-60 ס"מ. לפרי המכיל זרע בודד כנפיים רחבות ( על 1-). צבעו צהבהב ההופך בהדרגתיות לחום בהיר. פורח במהלך חודש מאי עד תחילת יוני.
מזרח ודרום סין עד צפון וייטנאם.
משמש כעץ נוי והיה נפוץ בגינות כבר בראשית המאה העשרים. העץ נשתל לארוך רחובות ושדרות בעיקר בירושלים בשנות ה-1960. הנטיעות שם נמשכו עד שנות ה-1980.
אילנתה בלוטית היא עץ מהיר צמיחה, בפרט בשנים הראשונות לחייה פרטים צעירים בישראל מסוגלים לגדול מטר אחד בשנה. גדלה באזורים המקבלים מעל משקעים בשנה. עמידה מאוד ליובש עונתי הודות למערכת שורשים חודרת ואופקית מאוד מפותחת. עמידה לקור עד -20C. גדלה על רוב סוגי הקרקעות, חומציות (עד pH< 4.1) ובסיסיות, רדודות ועמוקות, חוליות ומלוחות. אילנתה בלוטית מתרבה באמצעות זרעים וסורים מהשורשים, המגיעים עד למרחק של כ- מהגזע. זרעים נוצרים כבר 3-5 שנים לאחר הנביטה. פרט בוגר יכול ליצור בין 325 אלף למיליון זרעים בשנה המופצים ברוח ובמים. מחקר חדש הראה כי שהיית הזרעים במים מגבירה את שיעור הנביטה. בקליפורניה ובאוסטרליה הזרעים מופצים גם באמצעות ציפורים, אך טרם נקבע אם כך גם בישראל. חיוניות הזרעים בקרקע נמשכת כשנה בלבד ולכן לא מצטבר בנק זרעים הגדל לאורך זמן. אילנתה בלוטית בעלת תכונות אללופטיות מובהקות העלים משחררים חומר כימי המונע נביטה של מינים מקומיים ברדיוס של כ- סביב העץ. אורך חיים הממוצע כ-50 שנה.
אילנתה בלוטית פולשת בעיקר בשטחים פתוחים, בצדי דרכים ולאורך נחלים בחבל ההר הים-תיכוני. אוכלוסייה גדולה התבססה ממערב לירושלים בכל אזור עמק הארזים, בתוך שמורת נחל חלילים, לאורך נחל שורק, באזור ליפתא. בצפון קיימות מספר אוכלוסיות בשטחים מוגנים, למשל בשמורות הר תבור ועין אפק, בגנים לאומיים ציפורי והר הכרמל, ליד בית אורן, וברמת מנשה. באזור נתניה קיימים מוקדים על קרקעות חמרה. מוקדים מפותחים התפתחו במורדות הכרמל ליד חיפה. העץ במגמת התפשטות, והתעצמות המוקדים שיצר באזור ירושלים בעשור האחרון מרמזת כי צפויה הגברה של הפלישה בשנים הקרובות.
בתי גידול לחים ויבשים בחבל הים תיכוני.
אילנתה בלוטית יוצרת יחידות צפופות הדוחקות את רוב המינים המקומיים. אלה אינם יכולים לצמוח בעקבות ההצללה העונתית הנוצרת על ידי העלווה הצפופה. במקביל, היכולת האללופטית מונעת את נביטתם של מינים מקומיים בשטחים הנגועים. העץ תחרותי הודות למערכת שורשים מפותחת ויעיל בניצול מי הקרקע והחומרים המזינים שבה. מחקרים שנערכו בצרפת ובספרד בשנים האחרונות הראו שפלישת אילנתה בלוטית גורמת לצניחה בעושר הביולוגי של המינים המקומיים, כולל במיקרו-פאונה של הקרקע. בעמק הארזים היא התפשטה על שטחים בפשט ההצפה של נחל שורק שהיו מכוסים בדגניים ושימשו שטחי מרעה לאוכלוסייה המקומית של צבי ארץ ישראלי. התפשטות העץ צמצמה בצורה נכרת את גודל שטח המרעה הטבעי במקום. יש לציין שאילנתה בלוטית גורמת לגירוי עור ולאלרגיות קשות, ביחוד אצל חולי אסתמה. בנוסף לנזקים אקולוגים ולהפרעות לבריאות האדם היא ידועה כעץ ששורשיו גורמים לסדקים ולשבירת מבנים בסביבה עירונית או לאורך דרכים.
טיפולים פיזיים, לרבות כריתה ושריפה, חסרי תועלת בשל יכולת העץ להתחדש. טיפולים פיזיים מאיצים התפתחות של סורים ובכך מחמירים את היקף הפלישה. לעומת זאת הטיפול הכימי יעיל אם הוא נעשה לפי שיטת הטיפול הכימי הממוקד. מחקר שנערך בארץ הראה כי טיפול בקידוח-מילוי עם glyphosate (ראונד-אפ) לא מדולל מביא לתמותה של מעל 90% מהעצים. מחקר נוסף שנערך בקנדה, אישר את מסקנות המחקר הישראלי. בארה"ב מטופלים העצים בכריתה-מריחה או בחתך-זילוף עם imazapyr וכן עם תערובת של triclopyr ו-aminopyralid. רעייה על גבי פרטים צעירים עשויה לדכא אותם ויכולה לשמש כפתרון ביניים. טרם פותח טיפול ביולוגי, אך ב-2013 התפרסם בארה"ב מחקר שהראה כי מין מקומי של פטרייה, Verticillium albo-atrum, הנוכח גם באירופה, הביא לפגיעה משמעותית באילנתה בלוטית.
מומלץ לערוך מיפוי ארצי של המוקדים ולכוון את המאמצים תחילה לחיסול המוקדים הקטנים. במוקדים הגדולים מומלץ לנצל את העובדה כי העץ דו-ביתי ולרכז את הפגיעה קודם כל בפרטים הנקביים. בטווח הארוך מומלץ להחליף בהדרגה את כל העצים הנקביים שניטעו לאורך רחובות בערים.
אילנתה בלוטית פולשת בעוצמה רבה בדרום אירופה ובמזרחה, דרום-מזרח ודרום-מערב אוסטרליה, קנדה, בכל רחבי ארצות הברית, ובאיים האזוריים. היא חדרה גם לצפון אפריקה, למערב דרום-אפריקה ולדרומה , ניו-זילנד, מקסיקו, צ'ילה, ארגנטינה ואיי הוואי.
מפת תפוסה נוכחית
נדירות | |
---|---|
פגיעות | |
אטרקטיביות | |
אנדמיות | |
המס' האדום | |
פריפריאליות | |
ערך IUCN | |
הגדרת סיכון לפי הספר האדום |