אזולה שרכית

Azolla filiculoides

שרך מים צף, רב-שנתי, באורך 25-, לעיתים יותר, בעל עלים ירוקים או אדומים דמויי-קשקשים, רעופים זה על זה, שעירים, באורך 1- בלבד. הצמח בעל קנה שורש קצר ממנו יורדים שורשים דקים ישרים, תלויים במים. כאשר הצמחים נתונים לקרינת שמש חזקה או לטמפרטורות נמוכות, העלים יוצרים פיגמנט אדום. בדומה לשאר מיני הסוג, אזולה שרכנית מתאפיינת במוטואליזם עם האצה הכחולית Anabaena azollae הגדלה בכיסים בצד התחתון של עלי הצמח. האצה קושרת חנקן מהאוויר ומאפשרת לו להמשיך לצמוח גם כאשר ריכוז החנקן במים נמוך.

אזור תפוצתה הטבעי גדול במיוחד, וכולל את דרום אמריקה, מרכז אמריקה, מכסיקו, מדינות מערב ארה"ב, מערב קולומביה הבריטית בקנדה והחבל הדרומי של אלסקה.

אזולה שרכנית הובאה לישראל כצמח נוי לאקווריומים. לא קיים מידע מדויק לגבי מועד הגעתה לארץ. בראשית שנות ה-1980 כבר דווחה ממקוי מים טבעיים בארץ.

בית הגידול המועדף על אזולה שרכנית הוא גופי מים בעלי זרימה מאוד חלשה. הצמח כמעט אינו מתייצב במים זורמים, גם אם הזרימה אינה מהירה. בדומה לשאר צמחי מים פולשים, אזולה שרכנית היא בעלת קצב גידול מהיר ביותר בטמפרטורת מים של 15-20C הפרט מכפיל את פני שטחו תוך 7 עד 10 ימים. הפרטים נקטלים בטמפרטורות נמוכות מ--4C אך פרטים לכודים בתוך קרח מסוגלים לשרוד טמפרטורות של עד -15C. מתרבה באופן ווגטטיבי כל עוד גוף המים אינו מכוסה לחלוטין. כאשר הכיסוי מלא, השרך מתרבה באמצעות נבגים המשתחררים במים. אלה מאפשרים לאוכלוסייה להתאושש ולהתפתח מחדש במקרה שכל הפרטים הצפים מתים כפי שקורה לעיתים לקראת סוף הקיץ. צבירת נבגים בתוך המים הינה בדרך כלל, הדרך המאפשרת לאוכלוסייתה לעבור את החורף.

אזולה שרכנית נאספה לראשונה בארץ בשלולית דורה, באמצע שנות ה-1980, ובשמורת בריכת בראון בצפון רמת הגולן לפני שנות ה-1990. בנוסף נמצאה בעין חשרת, ברמת מנשה. בחודש יולי 2009 אותרה אוכלוסייה המתפרסת על פני כ-2.5 דונם בקטע של נחל הירקון בו הזרימה איטית מאוד, בתוך הגן הלאומי מקורות הירקון. הצמח נמצא שם יחד עם פרטים רבים של סלביניה גדולה ופרטים בודדים של חסת המים. במאי 2010 פלשה לשמורת ברכת יער ויצרה שם את המוקד הגדול ביותר שנרשם אי פעם בישראל, בין 50 ל-70 דונם. אזולה הופיעה באוקטובר 2013 בבריכת דלתון בגליל העליון, יחד עם יקינתון המים. רוב המוקדים של אזולה אינם מאריכי חיים והם קורסים לחלוטין. לאחר מכן הצמח מופיע במקומות נוספים, בדרך כלל חדשים. לכן יש להגדיר את אזולה בישראל כצמח מזדמן, על אף המוקדים הגדולים שהיא מסוגלת ליצור. בסוף 2010 נמצאו לראשונה בארץ פרטים של החדקונית Stenopelmus rufisanus אשר שימשה לטיפול ביולוגי מוצלח מאוד באזולה בדרום אפריקה בשנות ה-1990. לא ברור כיצד הגיע החרק הזר למקום. מעניין לציין כי המוקד הגדול של אזולה שהתפתח בברכת יער, במקום בו נמצאה החדקונית, נעלם לחלוטין מעט לאחר מכן. לא מן הנמנע כי התרחש במקום טיפול ביולוגי לא רשמי אך יעיל מאוד. בעקבות ריבוי המוקדים של אזולה בתקופה האחרונה, מהווה הצמח איום חמור על המערכות האקולוגיות של גופי מים רבים בארץ.

גופי מים מתוקים ללא זרימה או עם זרימה חלשה.

היווצרות של "מזרן" עבה ואטום על פני המים משנה את התכונות האביוטיות של המערכת האקולוגית הנגועה, ולכן אזולה שרכנית נחשבת צמח 'משנה סביבה' באזורים בהם היא פולשת. היא מורידה את שיעור החמצן ואת ה-pH במים, ודוחקת את צמחי המים המקומיים. ירידת שיעור החמצן פוגעת באורגניזמים נוספים החיים במים ולכן פלישה ממושכת של אזולה שרכנית עלולה להוריד את המגוון הביולוגי בגוף המים הנגוע. כמו כן פלישות שלה אזולה שרכנית משבשות את פעילות עופות המים הזקוקים למים פתוחים.

טיפול פיזי של סינון באמצעות רשת צפופה מאוד אפשרי אך ורק במוקדים קטנים מאוד. במקרה כזה רצוי להשתמש גם במחסומים צפים. פרטי הצמח קטנים מאוד ומתפזרים בקלות, ולכן האיסוף לא תמיד יעיל. בנוסף, אם כבר נוצרו נבגים יידרש טיפול חוזר. טיפול כימי באמצעות glyphosate (בנוסחה המותאמת לבתי גידול לחים) נחשב יעיל אך מחייב מעקב קבוע. הטיפול הביולוגי באזולה בדרום-אפריקה שהחל ב-1997 נחשב היעיל ביותר בעולם. הטיפול בוצע באמצעות מין של חידקונית מארגנטינה Stenopelmus rufinasus אשר שוחרר לראשונה בדרום-אפריקה בסוף 1997. חמש שנים לאחר מכן אזולה כבר לא נחשבה למין פולש המאיים על מערכות אקולוגיות בדרום אפריקה.

אם ייווצרו מוקדים גדולים חדשים ויציבים יהיה צורך בבחינת טיפול ביולוגי באמצעות החדקונית. בינתיים חשוב לאסור מכירת אזולה במשתלות ברחבי הארץ.

אזולה שרכנית פולשת באירופה, כולל צפון אירופה, באנגליה, בדרום-אפריקה, בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה, בניו-זלנד ולאחרונה באירן.