לפופית המים

Ipomoea aquatica

צמח רב-שנתי בעל גבעולים זוחלים באורך של 3-20 מ', עם פרקים שאורכם 10-20 ס"מ. מהמפרקים יוצאים שורשים דקים ועלים זקופים. הצמח צף או משתרש בקרקע בגדות לחות. העלים פשוטים, קירחים, דמויי חץ, באורך 3.5-17 ס"מ וברוחב 1-9 ס"מ, שפתם תמימה וצבעם ירוק בהיר עם עורק מרכזי בולט בצבע צהבהב. פטוטרת העלה באורך 3-14 ס"מ. הפרחים בעלי כותרת דמוית משפך רחב עם 5 קיפולי אורך. הפרחים בודדים בדרך כלל ולעיתים בתפרחות של עד 5 פרחים; קוטרם 4-, צבעם לבן בוהק, ורדרד או לילך. הפריחה בחודשי הקיץ. הפרי הלקט מוארך או כדורי בקוטר המכיל 4-6 זרעים מכוסי שערות צפופות.

אזור תפוצתה הטבעי ככל הנראה במרכז ובעיקר בדרום סין, אולם גידולו של הצמח למאכל בכל מדינות דרום-מזרח אסיה מקשה על הגדרה מדויקת של גבולותיו.

לפופית המים היא צמח מאכל עשיר בברזל, נפוץ מאוד בכל אסיה הטרופית, כולל הודו. הובאה לישראל כנראה על ידי פועלים זרים מדרום-מזרח אסיה, המגדלים אותה למאכל. הרקע לחדירת ופלישת הצמח בארצות אחרות כגון פלורידה וטקסס זהה.

לפופית המים גדלה בבתי גידול לחים של מים מתוקים כגון נחלים, ביצות, אגמים. יכולה להתפשט גם בתעלות ניקוז בצידי דרכים, או בתעלות השקיה. גדלה במים עומדים, אך לעומת רוב צמחי המים הפולשים האחרים, צומחת ומתפתחת גם במים זורמים. הפרטים משתרשים בבוץ הרטוב בגדות או צפים על פני המים. רגישה לקור ודורשת טמפרטורה מעל 24-25C באופן קבוע כדי להתפתח בצורה מיטבית. קצב הגידול מהיר ביותר ויכול להגיע עד ביום. הריבוי בעיקר וגטטיבי לפופית המים יכולה לפתח שורשים אם קיימים לפחות שני מפרקים לאורך הגבעול הזוחל. כאשר נקטע הגבעול נסחפים חלקים בזרימה ופרטים חדשים משתרשים בגדות במורד הנחל. הריבוי יכול להתבצע גם באמצעות זרעים. פרט בודד יכול ליצור 150-250 זרעים המופצים בעיקר באמצעות מים זורמים. הזרעים מתקשים לנבוט בתוך המים ורוב הנביטות נצפות על אדמת הגדות בסמוך לקו המים. לפופית המים רגישה למליחות במים. בדומה לחלק מצמחי המים האחרים, לפופית המים מתאפיינת ביכולת גבוהה מאוד לקליטת חנקן במים ולקיבוע מתכות כבדות. לכן בחו"ל נשקל השימוש בצמח לצורך טיהור מערכות מזוהמות.

לפופית המים אותרה בשטח טבעי לראשונה בספטמבר 2009 בנחל חרוד העליון. הפרטים השתרשו בגדות הנחל ובמים הרדודים בתוך עומדים צפופים של קנה מצוי (Phragmites australis) ושל דו-מוץ חום (Leptochloa fusca) . המוקד שהשתרע על פני כמה עשרות מטרים טופל מיד בעקירה ידנית על ידי אנשי רשות הטבע והגנים של מחוז צפון. מעט לאחר גילוי הצמח בנחל חרוד התגלתה, בקיבוץ לוחמי הגטאות שבגליל המערבי, בריכה בה פועלים מאסיה מגדלים את הצמח כבר 4 שנים. מאז לא התקבלו דיווחים נוספים על מוקדים של לפופית המים בישראל. דרישת הצמח לטמפרטורה קבועה מעל 24-25C מאפשרת להניח כי האזורים בארץ בהם הצמח עלול ליצור אוכלוסיות יציבות כל השנה מוגבלים לבתי גידול לחים בבקעת ים המלח, בעמק הירדן ובבקעת בית שאן. באזורים האחרים הפלישות צפויות להיות עונתיות ומוגבלות לחודשי הקיץ. לפופית המים מוגדרת צמח זר 'מזדמן'.

בתי גידול אקווטיים של מים מתוקים, עומדים וזורמים.

הצמח יכול לשבש את הזרימה בנחלים ובתעלות. מעבר לכך, מרבדים צפופים גורמים להצללה ובכך דוחקים את מיני הצמחים המקומיים, במים ובגדות בסמוך לקו המים. האטת הזרימה של נחלים נגועים בצמח יוצרת תנאים מיטביים לריבוי יתושים.

טיפול פיזי בעקירה ידנית הינו הטיפול המתאים ביותר, אך הוא דורש זמן והקפדה על מנת לא להחמיץ קטעים של קני שורש. טיפול כימי באמצעות 2,4-D יושם בחו"ל ונמצא יעיל, אולם כל טיפול כימי בגוף מים או בבית גידול לח עלול להביא לפגיעה במינים המקומיים. לכן סוג טיפול זה אינו מומלץ בגופי מים טבעיים בארץ. טרם פותח טיפול ביולוגי.

לאור פוטנציאל הפלישה והנזקים שגרם צמח זה במדינות רבות חובה לבער כל מוקד חדש עם המצאו. במקביל נדרשת הסברה והטלת איסור מוחלט על החזקת מין צמח זה בישראל.

הצמח פולש בפיליפינים בהם הפכה לצמח הפולש השני בהיקף הנזקים הנגרמים, בעיקר לחקלאות. לפופית המים פולשת בטקסס ופלורידה, שבה החזקת הצמח אסורה על פי חוק בפלורידה מאז 1973. מוקדי פלישה אחרים קיימים בפוארטו-ריקו, הוואי ורוב איי האוקיאנוס השקט, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה,מדינות מזרח אפריקה, דרום אמריקה ופורטוגל.