טבק השיח

Nicotiana glauca

שיח או עץ נמוך ירוק-עד, זקוף, בעל ענפים חלקים ועלים קרחים, המתנשא לגובה של 4-. העלים מסורגים, בצורת אליפסה או דמויי ביצה, מחודדים בקצה, בצבע ירוק מכחיל בשל שכבה דקה של שעווה המכסה אותם., . אורכם 5- ורוחבם של הגדולים מגיע ל-. הפרחים ערוכים במכבדים בראש הענפים הצדדיים, נטויים כלפי מטה; הפרח צהוב ובצורה צינורית צרה באורך 3-. הפרי הלקט בצורת אליפסה, באורך 7-, מכיל זרעים רבים. הפריחה מחודש יוני עד ספטמבר.

אזור תפוצתו הטבעי באזור הטרופי-לח המערבי של דרום אמריקה, מקו המשווה לכיוון דרום, ומשתרע על פני אקוודור, בוליביה, מערב ברזיל, פרו, צפון-מערב ארגנטינה, וצפון צ'ילה.

התצפית האמינה הראשונה בטבק השיח בישראל היא מ-1898. הרקע לחדירתו בישראל אינו ברור ויתכן והובא שלא במתכוון, בתערובות זרעים. אפשרות אחרת היא כי הצמח הובא למטרות רפואה עממית. יש לזכור שטבק ממנו יוצרים עלים לעישון הינו מין אחר (Nicotiana tabacum), שונה מאוד, עשבוני בעל פרחים ורודים, שאיננו פולש בישראל.

טבק השיח הוא צמח מהיר צמיחה, ופרטים פורחים כעבור שנה אחת לאחר הנביטה. באזור תפוצתו הטבעי הוא מואבק על ידי ציפורי קוליברי (Hummingbirds) הניזונות מצוף הפרחים, וכך גם בקליפורניה בה הצמח פולש. בדרום אפריקה השיח מואבק על ידי מינים מקומיים של צופיות (Sunbirds). בישראל קיימות עדויות על פעילות צופית בוהקת (Nectarinia osea) סביב פרחים של טבק השיח, אך סוגיית מאביקיו בארץ טרם נחקרה. לא ברור מה מידת התערבות מיני בעלי חיים מקומיים בתהליך ההאבקה. פרטים בוגרים יכולים ליצור עד 1,000,000 זרעים (לפחות אצל פרטים הפולשים באוסטרליה) המופצים בעיקר במים, ואולי גם ברוח. משך התקופה בה הזרעים הטמונים בקרקע שומרים על חיוניותם טרם נחקר. הצמח בעל תכונות אללופטיות מחקר שנערך בדרום-מזרח אוסטרליה הראה כי מהעלים המתפרקים משתחרר, לאחר המשקעים העונתיים הראשוניים, חומר כימי המונע נביטתם של המינים החד-שנתיים האחרים הנובטים באותו המועד. כל חלקי הצמח רעילים ובדרום אפריקה נרשמו מקרים של הרעלת יענים בעקבות אכילת העלים. השיח עמיד ליובש אך מתבסס בעיקר בערוצי נחלים וואדיות. מתחדש מהר מאד לאחר כריתה.

טבק השיח פולש כמעט בכל האזורים בארץ בחבל הים תיכוני של ישראל, בצפון מדבר יהודה, ובערוצי נחלים בנגב הצפוני והמרכזי ובערבה. הצמח פולש בצידי דרכים ובאתרי פסולת, אך גם בשטחים מוגנים ובשטחים פתוחים ברחבי הארץ, כגון שמורות כרי נעמן, נחל שורק, נחל חלילים, מצוק-ההעתקים, נחל בשור, נחל פרת, בערוץ נחל אוג ובגדות נחל סכר שבצפון הנגב. טבק השיח הוא המין הפולש העיקרי בערוצי וואדיות באזור הצחיח של הארץ ובחלק מהם, כגון נחל צין, יוצר אוכלוסיות של אלפי פרטים היוצרים לעיתים סבך צפוף.

גדות נחלים וערוצי נחלים בכל הארץ, ובפרט באזור הצחיח והצחיח למחצה; בתי גידול מופרים, כגון מזבלות, צדי דרכים ולאורך תשתיות.

ההשלכות של מוקדים צפופים של טבק השיח על המערכות האקולוגיות בישראל טרם נחקרו. העומדים הצפופים שיוצר טבק השיח, בפרט לאורך גדות נחלים ובערוצי נחלים בנגב יכולים להביא לדחיקת הצמחייה המקומית, בנוסף לשינוי הנוצר עקב ריכוז של שיחים גבוהים בהרבה מאלה הנוצרים על ידי המינים המקומיים. בנוסף, סביר להניח כי התכונות האללופטיות של הצמח פוגעות במיני הצמחים המקומיים הנובטים בקרבתו.

ניתן לעקור את הזריעים בעודם צעירים, בפרט כאשר הקרקע לחה לאחר גשמים. מחקר שנערך בנחל פרת במדבר יהודה, הראה כי טיפול בחתך/חריטה-זילוף עם imazapyr לא מדולל מביא ל-100% תמותה. מספיק 1 מ"ל בכל חתך. שיטת כריתה-מריחה עם glyphosate אינה יעילה לאורך זמן עקב התחדשות פרטים רבים. לא קיים טיפול ביולוגי נגד טבק השיח.

לאור התפשטות הצמח באזורים רבים, ובפרט בערוצי וואדיות בנגב, מומלץ לטפל תחילה במוקדים הקטנים והחדשים עם שיטת הטיפול המתוארת לעיל.

טבק השיח פולש באופן משמעותי בדרום אירופה, באיי הים התיכון, בכל רחבי דרום-אפריקה בה הצמח הוכרז 'weed', באוסטרליה, בדרום ארה"ב במדינות פלורידה, טקסס, אריזונה, נבדה, וקליפורניה. הצמח פולש גם במכסיקו, בניו-זילנד, באיי הוואי, באיים הקנריים ובאיי כף ורדה.