חמציץ נטוי

Oxalis pes-caprae

עשב רב-שנתי בעל קנה שורש, בגובה 15-. העלים מורכבים מ-3 עלעלים דמויי לב הפוך, בצבע ירוק עם סימנים שחורים על צידם העליון. פטוטרת העלים באורך 10- ויוצאת ישירות מקנה השורש הטמון בקרקע. העלים מתקפלים לאחור בחשכה. הפרחים נישאים על עוקצים זקופים מעל העלים שגובהם 10-. הפרחים בצורת חצוצרה בצבע צהוב בוהק, בנויים מ-5 עלי כותרת מאוחים בבסיס, נפתחים ביום ונסגרים בלילה. הצמח מתפתח מקנה שורש לבן, חלול, עטוף בשכבות דקות של קרום בצבע חום. קני השורש בעלי צורה של קונוס באורך כ-, מתארכים ויוצרים בין המפרקים פקעות קטנות. הפריחה בחודשים ינואר-אפריל.

אזור הכף בדרום-אפריקה.

התצפית הראשונה בחמציץ נטוי בישראל הינה משנת 1906. הצמח הובא לאירופה (סיציליה) כצמח נוי כבר ב-1796 ובמהרה הפך לצמח פולש בגינות, בעיקר במדינות דרום אירופה. ההערכה היא שהצמח הגיע לישראל מאירופה. לא ברור אם הוחדר ארצה במתכוון כצמח גינות, מאחר שתכונותיו כצמח פולש בעיקר בגינות היו ידועות כבר באמצע המאה ה-19.

חמציץ נטוי גדל באזורים המקבלים יותר מ- משקעים בממוצע בשנה. הצמח מתפתח על קרקעות עמוקות למדי, מרוב הסוגים, כולל דיונות, אך בתנאים מוארים בלבד. ככל הנראה הריבוי בארץ נעשה בעיקר באופן וגטטיבי, באמצעות פקעות הנוצרות מקנה השורש. עד 2013 חשבו כי חמציץ נטוי מתרבה באזורים בהם פלש אך ורק בצורה ווגטטיבי עד שהתגלו בפורטוגל אוכלוסיות היוצרות זרעים חיוניים. גילוי זה מעלה שאלות רבות באשר לדינמיקה של הצמח הנמצא במגמת התפשטות חזקה באזורים ים תיכוניים בעולם, לרבות בישראל. מחקרים עתידיים יצטרכו לקבוע אם קיים ריבוי מיני של הצמח גם כאן. מחקר שנערך באיים הבלאריים הראה כי פרט אחד יוצר בממוצע 3 פקעות, בשנה וכי אלו נתונות לטריפה חזקה, ככל הנראה על ידי מכרסמים. גבעולים יכולים להתפתח מפקעות הקבורות עד לעומק של . הן מופצות בעיקר על ידי האדם בעת הפרת השטח. חלקם של דרבנים ובעלי חיים מקומיים אחרים לרבות ציפורים בהפצת הצמח בישראל איננו ברור וטרם נבדק. הפקעות צפות, ומים זורמים יכולים להוות אמצעי להפצתן, בפרט לאורך נחלים. המוקדים של חמציץ נטוי מתאפיינים בריכוז גבוה של פרטים וצפיפות של 3,000 צמחים למטר מרובע איננה נדירה.

אוכלוסיות של חמציץ נטוי נמצאו בכל מרכז הארץ וצפונה, למשל בגן לאומי נחל הירקון, בשמורות שיטה מלבינה-אשדוד, מעיינות גיבתון, איריס ארגמן, ונחל פולג. בשמורות 'עציץ' כגון בני ציון וקדימה שבשרון, הצמח מכסה בין 20% ל-35% משטחן ויוצר בהן כיסוי סגור במשך חודשי החורף. באזור הצפון נמצאו מוקדים, בין השאר, בשמורות שפך הנעמן, נחל עמוד ולימן. מרבדים צפופים במיוחד נפוצים בעיקר במישור החוף ובעמקים. הוא אחד הצמחים הפולשים היוצר מוקדים עם שיעורי כיסוי מהגבוהים ביותר, המגיעים לכ-100% מפני השטח.

בתי גידול עם כיסוי צומח נמוך וקרקעות עמוקות יחסית, גם חוליות.

מחקר שנערך באי לסבוס (יוון) הראה כי האוכלוסיות הפולשות של חמציץ נטוי דוחקות באופן מוחלט את מיני הצמחים החד-שנתיים והגיאופיטים המקומיים. עובדה זו נובעת מכך שהמוקדים כמעט תמיד צפופים מאוד ולכן מינים עשבוניים אינם יכולים להתפתח, לפחות במהלך החודשים הגשומים של החורף. בבתי גידול בהם רוב מגוון המינים הצמחי מורכב מעשבוניים, כמו ב"שמורות עציץ" בשרון ובמישור החוף, התפשטות של חמציץ נטוי עלולה להוריד באופן ניכר את העושר הביולוגי, אך התופעה טרם נחקרה בארץ בצורה יסודית. אתרים רבים הנגועים קשה בחמציץ מהווים Hot spots של צמחים בסכנת הכחדה, כולל מינים אנדמיים לישראל ועלולה להיגרם פגיעה קשה במינים אלה עד כדי הכחדתם.

ניתן להסיר ידנית מוקדים קטנים חדשים אך הטיפול חייב להיעשות בזהירות רבה כדי להוציא את כל חלקי קנה השורש והבצלצולים. אין לבצע עקירה אלא חפירה סביב המוקד אותו מבקשים להוציא. טיפול כימי באמצעות glyphosate יעיל מאוד, אך אינו מביא לביעור מוחלט של הצמח. מומלץ לערוך את הטיפול לפני עונת הפריחה, כלומר בתחילת החורף, לקראת חודש נובמבר. בשנים 2016-2017 נערך ניסוי של טיפול כימי לא רעיל עם חומצת נמלים אך הוא לא הביא לתוצאות מספקות. טיפול בתוך שטחים מוגנים מאוד מסובך כיוון שריסוס חומרי הדברה פוגע גם במינים המקומיים, בפרט העשבוניים אותם מנסים לשמר מפני דחיקה על ידי הצמח הפולש. לא קיים טיפול ביולוגי.

הטיפול בצמח זה קשה מאוד. מומלץ לעקור מיד מוקדים חדשים עם גילוים בשטחים שעדיין אינם נגועים בצורה מסיבית. במקביל יש לכוון מאמצים לדיכוי המוקדים שהתבססו ב"שמורות עציץ" בשרון שבהן יש ריכוז גבוה של צמחים נדירים, רובם עשבוניים, בסכנת הכחדה.

חמציץ נטוי פולש בדרום אירופה וסביב אגן הים התיכון, בפרט בפורטוגל, ספרד, דרום צרפת, איטליה, יוון, קפריסין, סוריה הים תיכונית, לבנון, מרוקו, אלג'יר, וטוניסיה. הצמח פולש גם בדרום מזרח אוסטרליה ובקליפורניה בה החמציץ נמצא במגמת התפשטות משמעותית ב-15 השנים האחרונות.