פרקינסוניה שיכנית

Parkinsonia aculeata

שיח, לעיתים עץ קטן, ירוק-עד, בגובה 2-, בעל גזעים לא ישרים בצבע ירקרק וקוצים דקים שאורכם עד 3 ס"מ. הסתעפות הענפים כמעט מפני הקרקע. העלים מנוצים, אורכם 20-, העלעלים מוארכים וקטנים (4-). התפרחות ערוכות באשכולות של 8-12 פרחים בקוטר כ-2 ס"מ, בעלי 5 עלי כותרת צהובים, העליון הופך לכתום לאחר הפריית הפרח. . הפריחה מחודש אפריל עד תחילת הסתיו. הפרי תרמיל חום בהיר דק באורך 3-6(13) ס"מ, ברוחב ופחוס בין הזרעים. צבעם זית או חום מנומר, אורכם 9- ורוחבם 3-4 מ"מ.

דרום ארצות הברית, מכסיקו, האיים הקריביים, מרכז אמריקה והאזור הצפוני של דרום אמריקה הטרופית.

תוארה על ידי הבריטים כעץ 'סוב-ספונטני' כבר ב-1922 בארץ ישראל. יתכן שהובאה ארצה עוד בתקופה העותמנית. העץ שימש לייעור בבתי גידול חוליים ובאזורים יבשים. עקב הצלחת איקלומו, הקרן הקיימת לישראל נטעה אותו באזורים שחונים למשל מצפון לבאר-שבע, במסגרת תכנית הסוואניזציה.

עמידה מאד ליובש ולקור. גדלה על קרקעות מגוונות - מלוחות, חוליות, חומציות מאוד (pH 3) או בסיסיות מאוד (pH 11). קצב הצימוח מהיר. הריבוי רק באמצעות זרעים. פרט בוגר יוצר כ-5000 זרעים בשנה הנופלים ליד צמח האם ומופצים גם על ידי ציפורים ומים עליהם הם צפים פחות מ-1% מהזרעים נובטים בשנה הראשונה, רובם נשארים בתרדמה בקרקע. משך התקופה בה הזרעים שומרים על חיוניותם טרם נקבע. העברת הזרעים במערכת העיכול של ציפורים מגבירה את שיעור הנביטה. העץ מתחדש לאחר שריפה או כריתה. בארה"ב נמצא כי פרקינסוניה שיכנית משמשת כפונדקאית לחיפושית האמברוזיה (Euwallacea fornicatus).

מצויה בעיקר לאורך מישור החוף, בעמק בית שאן, סביב הכנרת, לאורך נחלים באגן ניקוז נחל קישון וגם בשפלה הדרומית ובצפון הנגב. פולשת בעיקר בבתי גידול מופרים כגון צדי דרכים ומסילות ברזל, לאורך תשתיות אחרות וגם בשטחים טבעיים לא מופרים, ובפרט בבתי גידול לחים, למשל בשמורות הבטיחה מצפון לכנרת, בשמורות כרי נעמן, נחל תבור, נחל יששכר (בה התבססה אוכלוסייה גדולה מאוד), בערוץ הנחל בשמורת ארבל ובשמורת גאון הירדן-חמדיה. על פי מקורות שונים הפלישה של פרקינסוניה שיכנית בישראל החלה בין שנות ה-50 לשנות ה-70, כלומר 30-50 שנה לאחר הכנסתה לארץ. הצמח נמצא בשנים האחרונות במגמת התפשטות במקומות רבים ובפרט לאורך נחלים.

בתי גידול מופרים לאורך תשתיות ובתי גידול לחים לא מופרים בחבל הים תיכוני של הארץ.

פרקינסוניה שיכנית יוצרת חורשות צפופות מאוד הדוחקות את המינים המקומיים בשל הצללה.

עקירת פרטים גדולים יעילה אך דורשת הפעלת ציוד כבד, ונדרש מעקב על מנת לעקור זריעים חדשים העלולים להתפתח במקום. טיפולים כימיים יעילים אם הם נעשים בשיטות כריתה-מריחה, חתך והתזה, או בחריטה-מריחה. קוטלי עשבים בהם נעשה שימוש לטיפול בפרקינסוניה הם 2,4-D מעורב עם triclopyr, אך חומרים אלו אינם מתאימים לשימוש בבתי גידול לחים והם גם נדיפים למדי, לכן רצוי לבחון את יעילותם של קוטלי עשבים אחרים כגון imazapyr או aminopyralid, שניהם מתאימים לשימוש בבתי גידול לחים. באוסטרליה מטופלים הפרטים בעלי גזעים בקוטר של עד 5 ס"מ בשיטת ריסוס בבסיס הגזע. כדאי לבחון את יעילותה של שיטה זו גם בארץ. יתרונה בכך שלא נדרשת גישה צמודה לגזעים כמו בחתך או כריתה. לאור הקוצים הדוקרנים הרבים שלאורך הגזעים היא עשויה להיות נוחה יותר. טיפולים ביולוגים נערכו באוסטרליה ב-1989 בעזרת החרק Rhinacloa callicrates הניזון מעליה, וב-1995 עם החיפושית Penthobruchus germaini הניזונה מזרעיה. הניסוי הראשון לא צלח וגם השני לא גרם לשינויים מספיק משמעותיים באוכלוסיות היעד. החרק צרך רק כ-30% מהזרעים. לפי שעה לא קיים טיפול ביולוגי.

נדרש יישום תכניות טיפול מכוונות תחילה לשטחים טבעיים מוגנים על מנת לעצורת את ההתפשטות של הצמח. במקביל, רצוי לנטרל את המוקדים המתבססים לאורך נחלים לפני שייצאו מכלל שליטה.

פרקינסוניה שיכנית הינה אחד הצמחים הפולשים הבעייתיים ביותר בכל רחבי אוסטרליה. הצמח פולש גם במערב ארה"ב, בצ'ילה, באפריקה הטרופית, בדרום-אפריקה, בהוואי ובמיקרונזיה.