קיקיון מצוי

Ricinus communis

שיח עד בגובה 4.5-1 מ', מסתעף בבסיסו, בעל עלים פשוטים, גדולים מאוד, בקוטר 10-, מחולקים כעין כף יד. שפת העלים משוננת. צבע העלים ירוק כהה בוהק, לעיתים קרובות העורקים אדומים. העלים מסורגים. הגזע חלק, אדמדם. כל הצמח מכיל נוזל חלבי צהבהב. הפרחים חד-מינים והצמח חד-ביתי. הפרחים ערוכים במכבד באורך 10-. הפרחים הזכריים קטנטנים, בצבע צהבהב עד ירקרק עם אבקנים בעלי זירים מסועפים. הפרחים הנקביים ממוקמים מעל הפרחים הזכריים ונושאים 3 עמודי עלי אדומים. הפרי מוארך (10-) מכוסה קוצים רכים, מכיל 2 זרעים דמוי שעועית באורך 9- וברוחב 3- ; צבעם חום עם כתמים שחורים. הפריחה מחודש מרץ עד נובמבר.

אזור תפוצתו הטבעי של קיקיון מצוי אינו ברור, אך קיימת הסכמה רחבה כי מוצאו באפריקה הטרופית. מספר חוקרים סבורים כי הצמח גדל בר גם באסיה הטרופית.

תקופת חדירת קיקיון מצוי בישראל אינה ידועה, אולם יש עדויות על שימוש בו במצרים העתיקה. לכן ניתן להניח, ולהניח בלבד, כי פרטים של קיקיון גדלו בארץ כבר בתקופת בית שני ואף אולי קודם לכן. הצמח נזכר בתנ"ך, בספר יונה, אך לא מהארץ. הדיווח הרשמי הראשון על נוכחותו בארץ בעת המודרנית הוא משנת 1894 . בעבר הלא רחוק גדלו קיקיון לצורך הפקת שמן קיק בעיקר במישור החוף הדרומי ובצפון-מזרח סיני.

קיקיון מצוי הינו צמח חלוץ המתפתח ראשון לאחר הפרות, פולש בבתי גידול לחים כגון גדות נחלים וביצות, למעט באזורים הצחיחים. הוא מהיר צמיחה ופרטים יכולים לצמוח עד כ- בשנה אחת בלבד. הריבוי באמצעות זרעים בלבד. הפצת הזרעים במי נגר, במים זורמים ובבוץ המופץ על ידי בעלי חיים, ועל ידי נמלים האוספות את גופיף השומן שבראש הזרע, וגם על ידי האדם בעת העברת קרקעות נגועות. הזרעים שומרים על חיוניות מספר שנים, אך משך תרדמתם המדויק טרם נקבע. זרעים יכולים לנבוט ולצמוח גם אם הם קבורים בעומק של עד . הם יכולים ליצור זרעים כעבור שישה חודשים בלבד לאחר נביטתם. פרטים של קיקיון מצוי יכולים להתחדש לאחר כריתה או שריפה. לקיקיון מצוי יכולת לקבע בשורשיו מתכות כבדות שבקרקע כגון Cd, Pb, Ni, As, Cu, Ba ועוד; ניתן לעשות בו שימוש לניקוי ושיקום של קרקעות מזוהמות. מחקר שנערך בברזיל, אזור בו קיימים גידולים נרחבים של קיקיון לייצור שמן לתעשייה, הראה כי האבקה שלו רעילה לדבורים. בישראל הוא הצמח הפונדקאי העיקרי, יחד עם אדר מילני, לחיפושית האמברוזיה (Euwallacea fornicatus), מין חרק פולש המפיץ פטרייה פולשת מסוג Fusarium הפוגעת קשה בגידולים של אבוקדו בישראל

הצמח נפוץ בצידי דרכים ובשטחים פתוחים מופרים, אך קיימות אוכלוסיות גדולות גם בשמורות טבע, כגון בשמורות החולה, ביצת פולג, נחל שורק, עין נימפית, נחל עמוד, נחל יהודיה, ולאורך נחל אלכסנדר. אוכלוסיות בינוניות קיימות בשמורות חולות ניצנים, מקווה אודים, כרי נעמן, נחל תבור, עין בדולח, עין תאו ושמורות נוספות. קיקיון מצוי פולש לאורך רוב גדות הנחלים ,בפרט במישור החוף ובמקומות הנמוכים. האוכלוסייה הדרומית ביותר נמצאת בשמורת נחל הבשור, סביב האגם המלאכותי.

קיקיון מצוי פולש בעיקר בחבל הים-תיכוני, בעיקר בבתי גידול לחים, אך גם בבתי גידול יבשים ומופרים.

הצמח יוצר עומדים צפופים, בפרט בבתי גידול לחים, ובעקבות הצל הרב הנוצר, הוא דוחק את המינים המקומיים האופייניים להם. הזרעים רעילים ביותר לבעלי חיים ולאדם אך מקרי הרעלה של חיות בר מעטים. ידוע ששיעור נמטודות הקרקע יורד בריכוזים של קיקיון מצוי. מעבר לפגיעה ישירה בנוכחות או בתפקוד של מינים מקומיים, העובדה כי הוא אחד הצמחים הפונדקאים העיקריים לחיפושית האמברוזיה והפטריה הנלווית אליה מהווה בעיה משמעותית. מחקרים עתידים יצטרכו לבדוק מהי מידת ההשפעה שלו על התפשטות חיפושית האמברוזיה בארץ. זני קיקיון אדומים המגודלים לנוי בגינות אינם מתפשטים לפי שעה אל מחוץ לתחומן.

ניתן לעקור בקלות את הפרטים הצעירים. יש לוודא כי רוב השורשים נעקרים, שכן הפרט מתחדש משורשים. טיפול כימי ממוקד בכריתה מריחה עם RoundUp© נחשב יעיל אם מיושם כהלכה. טיפול זה יעיל במיוחד אם נערך מעט לפני היווצרות הפירות. לא קיים טיפול ביולוגי.

בשל תפוצתו הנרחבת של קיקיון מצוי בחבל הים תיכוני בארץ רצוי למקד את הטיפול בשמורות טבע או בקטעי נחלים בהם הצמח יוצר מוקדים משמעותיים.

מצוי בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. האזורים העיקריים בהם הצמח פולש במימדים גדולים הם מערב ארה"ב, בו הקיקיון פולש בבתי גידול עד רום של ; בדרום מערב ודרום מזרח אוסטרליה, במקסיקו, בכל דרום-אפריקה מלבד באזורים הצחיחים, בהוואי ובאיי גלפגוס.