זאוקסין הדשאים

Zeuxine strateumatica

עשב רב-שנתי בגובה 4 עד 25 ס"מ. צמח זקוף, קירח, עלים בצבע ירוק עם עורק מרכזי אדמדם. העלים זקופים, צפופים, ללא פטוטרת, באורך 1 עד 9 ס"מ, וצרים מאוד: 3 עד 8 מ"מ. התפרחות באורך עד 8 ס"מ, מורכבות מ-8 עד 50 פרחים קטנים בקוטר כ-8 מ"מ. עלי הכותרת לבנים בעוד השפית בצבע צהוב.
לזאוקסין הדשאים קני שורש ושורשים קצרים. למין זה של סחלב אין פקעת או בצל.

אזור התפוצה הטבעי של זאוקסין הדשאים ביבשת אסיה. הוא נרחב ומתפרס על פני מספר אזורי אקלים שונים, מהאזור אקלים משווני טרופי באינדונזיה, מלזיה, פפואה ניו-גינאה, לאזור הטרופי הלח של דרום מזרח אסיה: בורמה, תאילנד, קמבודיה, לאוס, וויט-נאם, איי הפיליפינים, דרום סין, הודו (חבל אסם), סרי לנקה בנגלדש, עד לאזור הממוזג של מרכז אסיה: פקיסטן, אפגניסטן, פרס, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן ועד המזרח הרחוק ביפן

ב-18 בינואר 2024 התקבל דיווח מד"ר מרגרטה וולצ'אק, בוטנאית ראשית ברט"ג, על נוכחות מין חדש של סחלב בקיבוץ אליפז בערבה הדרומית.
הצמח אותר לראשונה על ידי גפן גונן, מדריכת טיולים. על פי זיהוי ראשון של דרור מלמד וד"ר אורי פרגמן-ספיר, מנהל מדעי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, מין הצמח הוא Zeuxine strateumatica (Schltr L.)
שמו בעברית זאוקסין הדשאים (פרגמן-ספיר 2024).
זאוקסין הדשאים הינו מין זר בישראל, כלומר אינו שייך לפלורה הארצישראלית והימצאותו בארץ הינה בעקבות התערבות אדם.
בעקבות נוכחותו בישראל, הרחק מגבולות אזור תפוצתו הטבעי, ולאור העובדה כי קיים מידע מדעי על דפוס פלישה של מין זה באזורים שונים בעולם, נדרשה בדיקה מעמיקה והערכת סיכון התבססות ופלישה מין זה בישראל.

הידע המדעי לגבי מין זה מוגבל למדי. זאוקסין הדשאים בעל קצב צימוח מהיר, פורח בין דצמבר לפברואר ויוצר זרעים שבועות אחדים לאחר פריחה. כעברו חודשים לאחר יצירת פירות הגבעול העלים והתפרחות מתייבשים.
הצמח יוצר כמויות גדולות של זרעים; בהיותם קטנים מאוד הזרעים מופצים ברוח על פני מרחקים גדולים. על פי בדיקות שנעשו בתנאי מעבדה שיעור הנביטה סביב 2%. הצמח מסוגל להתרבות גם ווגטטיבית. קיימים יחסי גומלין בין זאוקסין הדשאים לפטריות קרקע (מיקוריזה) Rhizoctonia mucoroides, יתכן והפטרייה חיונית לנביטת הזרעים.
זאוקסין הדשאים הוא צמח חלוץ, המתבסס בשטחים מופרים כגון צדי דרכים, מחצבות, שטחים חקלאים. גדל באור מלא או בחצי צל על קרקעות חוליות וחרסיתיות. הוא גדל גם בבתי גידול לחים כגון גדות נחלים.
הצמח עמיד בטמפרטורות נמוכות עד -4oC. באזור תפוצתו הטבעי גדל באזורים המקבלים לפחות 975 מ"מ משקעים בשנה.

בעקבות דיווח על מוקד ראשון בקיבוץ אליפז שהתקבל ב-18 בינואר 2024 נערכו סיורים ובדיקות באזור כדי לאפיין את המוקד. כמו כן, נעשו בדיקות לאיתור מוקדים נוספים ולהגדרת דפוס ההתפשטות של הצמח באזור הערבה.
אזור התפוצה של זאוקסין הדשאים הינו, כרגע, 45,500 דונם בשטח הערבה. בתוך פוליגון זה הצמח מצוי בתחומי נוכחות קטנים ומוגבלים לדשאים מושקים; עם זאת, גודל אזור התפוצה מצביע על הפצה משמעותית ומהירה. סביר להניח כי אזור התפוצה עוד יותר נרחב.

מאחר וכרגע התפשטות הצמח מוגבלת לשטחי גינון, לא נצפו נזקים למערכות האקולוגיות בישראל.
הנזקים הנוכחים הינם בגדר של מטרד מינורי לשטחי גינון.
בהנחה כי הצמח יגיע לחבל הים תיכוני של ישראל ויתבסס בבתי גידול טבעיים, הנזק הישיר צפוי להיות בינוני מאחר ש-:
א. אין עדויות על נזקים משמעותיים באזורים בהם הצמח התבסס בעולם
ב. ממדי הצמח מוגבלים ולא דווח בעולם על מוקדים נרחבים עם צפיפות גבוהה של פרטים
ג. הצמח אינו נחשב "מהנדס סביבה"

עם זאת, מכיוון שמרבית הדיווחים על הופעת זאוקסין הדשאים מחוץ לאזור תפוצתו הטבעי חדשים יחסית, יתכן והצמח נמצא עדיין בשלב האיטי להתפשטותו (Lag phase). כמו כן, במידה ויתגלו יחסי גומלין, שכרגע לא ידועים, בין זאוקסין הדשאים למין זר אחר, הערכת עוצמת הנזקים עלולה להשתנות. אנחנו יודעים כי אינטראקציות בין מינים זרים יכולות, לעיתים, להביא להשלכות משמעותיות על המערכת האקולוגית, על הפעילות החקלאית ובמקרים מסוימים אף על בריאות האדם.
לכן, התפשטות זאוקסין הדשאים בישראל לא רצויה.

זאוקסין הדשאים חדר והתבסס במספר אזורים כגון איחוד אמירויות המפרץ (2006), ערב הסעודית (1998), בהמס (1976) ברמודה (1988), קובה, בה הצמח נחשב "מאוזרח", ג'מייקה (1975), ארה"ב: אלבמה, פלורידה (1936), ג'ורג'יה, קליפורניה (1995), לואיזיאנה, מיזורי, דרום קרולינה, טקסס, פוארטו-ריקו (1990) ואיי הוואי (2001). לפני כעשור חדר הצמח לברזיל במדינות סאו-פאולו (2011) ופרנה (2015).
בכול האזורים בהם חדר, הצמח מתרבה ולא דווח על היעלמות של הפרטים כעבור זמן. נראה כי במרבית המקרים הצמח התבסס במשטחי דשא ולמרות שיש אזכור על נוכחות הצמח בבתי גידול טבעיים, לא נמצאו תיאורים ועדויות מובהקים לכך.

הצמח לא חדר לאזורים אלו כצמח נוי, אלא באמצעות תערובות זרעים, קרקעות נגועות, על בני אדם ואולי גם, על פי כמה מקורות, באמצעות עופות למרות שחסר מידע מוצק לגבי דרך הפצה זו.