גרגרנית חד-פרחית

Medicago monantha

גָּדֵל בישראל רק בשתי גלילות. בהר הנגב היה ידוע רק באזור בורות לוץ; ובדרום הרי יהודה התגלה ברכס מעון ובאירסטובלה (עוז גולן, 2006). לעומת זאת, המין שכיח בחגורה ההררית של החרמון ברום (1,800) 1,970-(1,100) 1,300 מטר. הוא שכיח יותר בירדן, שם הוא נתון מעמון, מואב ואדום. באדום הוא צמח שכיח בחגורה הסוב-טרגקנטית (תת-כרקוצית) בהרי א-שרא ברום 1,300-1,700 מטר, שם הוא מלווה חברת קדד אדום-פרחים ולענת המדבר.

בשנת 2020 נמצא ותועד במעל לעשרה אתרים לאורך כביש 171 (הר הנגב) ולכן נדירותו ירדה ובעקבות עדכון המספר האדום מעמדו שונה מצמח בסכנת הכחדה לצמח נדיר מאוד בישראל.

מדרונות בערבות שטופות שמש וביער סְפָר הררי בקרקע רדודה המתייבשת במהירות באביב. בבתי גידול של הרים גבוהים או רמות יבשתיות המכוסים לרוב שלג בחורף לפחות במשך מספר ימים עד שבועות.

הסוג גרגרנית מונה 130 מינים על פי פלורה פלשתינה (1972) ו-50 מינים בלבד על פי סיכומים חדשים (Mabberley, 1997). הבדל זה משקף גם את התקדמות המחקר וגם את שינוי הגבול הסיסטמטי בין הסוג אספסת לסוג גרגרנית: מינים רבים של גרגרנית הועברו והוכללו בסוג אספסת. מרכזו של הסוג באזור הים-תיכוני, ובטורקיה גדל מספר המינים הרב ביותר - 47 מינים. מינים רבים גדלים במזרח התיכון וחודרים למרכז אסיה. רוב המינים חד-שנתיים.
הסוג גרגרנית קרוב מאוד לסוג אספסת וחוקרים שונים מעבירים מינים של גרגרנית לסוג אספסת וכן בכיוון ההפוך. לאחרונה הועברה כל קבוצת המינים של גרגרנית חד-פרחית (Sec. Bucerates) לסוג אספסת, אך אנו לא הלכנו בעקבות החוקר (ראה שם נרדף בתעודת הזהות לעיל). במיני הסוג אספסת קיים "מנגנון התפוצצות" בפרחים כאשר הדבורה מבקרת בפרח, מנגנון החסר בפרח הגרגרנית. כמו כן הפרי באספסת לרוב מפותל כחילזון בעוד שבגרגרנית הוא תרמיל מוארך.
במין גרגרנית חד-פרחית מבדילים בין שני תת-מינים בעיקר על פי צורת הפרי: לתת-מין נואה פרי דמוי קשת, קצהו איננו מאונקל והפרי בודד; בתת-מין חד-פרחי הפרי מאונקל בקצהו והפירות (ובהתאם גם הפרחים) מופיעים בזוגות. תת-מינים אלה נחשבו בעבר במעמד של מינים עצמאיים (ראו למשל מגדיר פינברון ודנין 1991), כאשר בחרמון, בעמון ובמואב גדל תת-מין חד-פרחי, ותת-מין נואה גדל גם בהר הנגב. ברמות ירדן גדלים שני התת-מינים בכפיפה אחת. שני המינים אוחדו למין אחד כי בטורקיה נמצאו צורות-ביניים שלהם.

* .
* האתרעם בהר הנגב כלולים אמנם בתחום שמורת הר הנגב, אך מתנהלת במקום פעילות רבה של צה"ל ורעייה חזקה של ערודי בר. האתר ברכס מעון התגלה רק בשנת 2004 וקרוב לוודאי שיש באזור אתרים נוספים.

מומלץ לערוך מחקר סיסטמטי ולבדוק את היחסים בין התת-מין נואה והתת-מין חד-פרחי באזור הלבנט. אולי באזורנו מתקיים "פיצול טרמינלי" (terminal splitting-Wulff 1950, Stebbins 1974) ואלה מינים עצמאיים וטובים. יש לכך חשיבות לגבי מעמדה של אוכלוסיית הר הנגב. מומלץ לערוך סקרי שדה ולאתר את אוכלוסיות הגרגרנית החד-פרחית ברכס מעון, לתחום לשתיים מהן חלקת מעקב ולערוך בחלקות אלה מעקב דמוגרפי.

גדל ברוב ארצות המזרח התיכון, למעט חצי-האי ערב: טורקיה, לבנון, ישראל, ירדן, סוריה, צפון עירק, אירן, טרנס קווקז. התת-מין נואה ממשיך בתפוצתו מזרחה לאפגניסטן וטורקמניסטן.

צמח חד-שנתי נמוך ונדיר  בארץ, אך שכיח למדי בחרמון וברמות ירדן. מהווה אחת הדוגמאות החשובות לצמחים אירנו-טורניים של ערבות גבוהות, אשר שכיחים באזורי הסהר הפורה הסמוכים לישראל ובארץ הם נדירים ביותר ואולי זו שעתם האחרונה. האזור של הר הנגב הגבוה מאכלס מספר רב של מינים כאלה. המין "מופיע" רק בשנים גשומות במיוחד ולכן רוב האוכלוסיות בהר הנגב לא היו מתועדות. בעקבות מציאת המין במעל ל-10 אתרים בהר הנגב ב-2020, הוחלט להורידו מרשימת הצמחים בסכנת הכחדה לרשימת המינים הנדירים מאוד בישראל.